הסיפור [=

אני ירדן, אני בת 11 וחצי וגרה בבאר יעקב.

בתחילת כיתה ה', קנו לי יומן, יומן משלי, יומן אישי, שבו אוכל לכתוב מה אני מרגישה, מה עובר עליי, כל מה שאני רוצה.

בהתחלה, כתבתי בו שטויות, כמו... למה התחפשתי בפורים, שאלונים על עצמי..

ואחר כך, הכל השתנה.

-

בסוף כיתה ה', נהיו כמו חבורות בכיתה שלנו, של מקובלים יותר, מקובלים פחות..

אני לא הייתי בקבוצה של ה"מקובלים", וגם לא בקבוצה של ה"לא מקובלים", לא הייתי באף קבוצה,

לא קינאתי ב"מקובלים" כי שנאתי חלק מהילדים שהקבוצה הזאת כללה, ידעתי, שהכיתה נותנת להם את הכוח לשלוט על כולם, ויבוא היום שהכיתה שלי תבין עד כמה שהם מגעילים..

קצת לפני פילוג הכיתה, חבר שלי [אור] הציע לי חברות - הסכמתי..

-

סיפורינו מתחיל בתחילת השנה, כשליאל וגיל, גררו את נעמה אחריהם.

נעמה הייתה החברה הטובה ביותר שלי... אבל אז, ליאל וגיל, גררו אותה אחריהן, והיא נסחפה והתנהגה בדיוק כמוהן.

חיפשתי אצל מי לפרוק את כעסי עליה, אבל ידעתי שההורים שלי? הם לא המוקד הכי טוב בכל מה שקשור בנעמה,

חברות שלי? קצת קשה להביע כעס על הילדה שהחשיבה אותי בפניהם כהחברה הכי טובה שלה, ואור - חבר שלי? אפשרי.. ידעתי שעליו אני יכולה תמיד לסמוך..

אבל אז נזכרתי ביומן שלי,  'סופסוף אפשר לנצל אותו למשהו יותר נורמאלי' חשבתי

"יומן יקר.

נעמה - החברה שהייתה הכי טובה שלי, נגררה אחרי שתי המופקרות של הכיתה - ליאל וגיל..

מאז שהיא איתן, כולם שונאים את ההתנהגות שלה, היא השתנתה מאוד...

צריכה ללכת, ביי =\"

-

ביום למחרת, הייתי עם חברה שלי, אליה..

"את יודעת מה ליאל ונעמה עושות לי?" שאלה פתאום

"לא.." עניתי "מה?"

"הן נדבקות לבן..." אמרה בעצב, וכעס

בן, היה חבר שלה.. היא אהבה אותו מאוד ומאוד כעסה שליאל ונעמה נדבקו אליו.

וזה לא שלליאל לא היה חבר - היה לה, כבר 3 שנים,

אבל כמו שציינתי קודם, היא התנהגה כמו מופקרת..

הסתכלתי לכיוון בן, ראיתי איך ליאל נדבקת אליו מצד אחד, ונעמה מהצד השני.

"אולי.." ניסיתי לדבר, אבל לא היה לי מה להגיד,

הן נדבקו אליו והוא לא בדיוק עשה משהו כדי לשנות את זה..

"אל תנסי לנחם" אמרה לי.. "אבל נראה לי שאני צריכה לנחם אותך.."

לא הבנתי

"למה?" שאלתי

היא הצביעה לכיוון ליאל ונעמה, וראיתי שחוץ מלבן, ליאל נדבקת גם לאור..

"מופקרת" סיננתי

בהמשך היום, ליאל ונעמה המשיכו להדבק אליו אני התעצבנתי, וכשהגעתי הביתה פתחתי את היומן שלי..

"אני יודעת, אני לא הילדה הכי טובה,

אני יודעת, אני לא הכי מקובלת בכיתה,

אבל אני אוהבת אותך, אוהבת אותך כ"כ,

ולא משנה מה תגיד, ולא משנה מה תחשוב,

אני אוהבת אותך, ומפחדת לאבד אותך.."

אני יודעת שזאת לא ההתחלה הכי טובה לבלוג, אבל החלטתי להשאיר את זה,

ורק לידע כללי על הסיפור - הסיפור הזה, ברובו הוא אמיתי,

סיפור מהחיים שלי..