יותר מדי מציק,לוחץ,לא משחרר,משחק שחוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם.

אני תוהה אם זה יחזיק מעמד עוד הרבה זמן כי אני נופלת מהרגליים.

אני מבולבלת,אני לא מבינה,אני רוצה לחזור לילדות,לחיות את ההוה או לעבור לעתיד.

אני לא נחה,לא ישנה טוב,לא אוכלת טוב ולא חושבת טוב.

בא לי את העבר,מצד חד,בא לי חלקים מסויימים ממנו.

בא לי את הימים שהייתי עם אמא ואבא בבית והם עוד היו ביחד.

שיט,לא באלי,אני נזכרת אך הם רבו,צעקו ,האשימו אחד את השני.

בעצם כן בא לי,כולם רבים,כולם מאשימים ותוקעים בך אצבע מאשימה.

בא לי לימים שחייכתי,שהיינו חבורה קטנה של ילדים צוחקים ולא יודעים על בעיות "של מתבגרים" .

לא שפעם לא היה גזענות,רוע,גועל מוות,אבל זמים משתנים כנראה שאנחנו,

התדרדרנו לזמן גרוע ביותר ואני מפחדת שזה יכול להדרדר עוד.

בא לי את ההווה,בנים, יציאות של גדולים,על האש,צחוקים של "מבוגרים" כאלה שילדיפ לא מבינים על מה לעזאזל אנחנו חופרים יום ולילה.

בא לי לראות את הסרטים שאחרים לא יכולים,לא יודעת פשוט בא לי להיות בהווה.

לפעמים כל הדברים זה טעות,זה רע,אבל יש טעויות ששות את זה בדיוק כמו שיש דברים רעים ששווים את זה,להיות רע ולשות דברים רעים לא בהכרח כולל להרוג,לגנוב,לשקר ווכו',אפשר להיות רע בדרך של עצמך ככה שאתה תהיה גם טוב בו זמנית.אני לא יכולה להסביר במילים למה אני מתכוונת ואני בטוחה שמעטים יבינו בכלל על מה אני מדברת.

בא לי את העתיד,כי בא לי.

בא לי להיות משהו,מישהו,מישהי,אחרת,שונה,מלבבת,קופצת מחייכת.

שוב אף אחד לא יבין מה אני כותבת כאן,כי כולם יכולים להגיד,אבל את הרי יכול הלקפוץ לחייך וללבב עכשעו,היום להתחיל מעכשיו,מרגל ימן ולהמשיך לעתיד.נכון בהחלט,אבל רק אני יודעת למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאני רוצה להיות קופצת מלבבת ומחייכת בעתיד.

אני כותבת את הפוסט הזה בשבילי,בדיוק כמו שאר הפוסטים.

לא רוצים לקרוא,בבקשה אל תקראו,אני לא מכריחה אתכם!

יש איקס למעלה בצד ימין תלחצו ותצאו מפה.

לא רוצים לצאת מדף האינטרנט למעלה בצד שמאל יש כפתור הקודם.

תלחצו ותגיעו לישרא בלוג-גלישה נעימה (:

~

אני כותבת את הפוסט הזה בחלקים,כדי שרב הסיכויים רק אני אבין, וכדי שלכם יעבור בראש"פאק,הילדה הזאת מפגרת"

בהחלט,מפגרת,החלתקי על כל הראש.