"תקופה לא פשוטה עוברת עלייך וקשה להחליט למי לפנות לעזרה.
השינוי במצב הרוח מורגש אצל הסובבים אותך ועשוי לגרום לנתק איתם.שיחה עם חבר,
בן זוג או בן משפחה עשויה בהחלט לעזור
ולשפר את ההרגשה."
לא הייתי מתנגדת לדבר עם מישהו,אבל לא מישהו שמכיר אותי.
אני רוצה לדבר עם מישהו,בתקווה שהוא ישתוק רב הזמן,שיגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון,שאחרי השיחה הזאת איתו,הוא ילך ואני לא אראה אותו יותר.היה יכול להיות נחמד לדבר עם מישהו שאני לא מכירה,להוציא את הכל,לפרוק,לבכות ואז לא לראות אותו יותר לעולם.אבל למדתי מהטעויות של העבר,לא להפתח מהר מדי לאנשים שאתה לא מכיר,למה המזל הטוב יכול להפוך למזל רע מהר יותר משנדמה לי.הפסיכולוג לא יעזור,כי ,היא לא יודעת הרבה דברים,אני אפילו מעדיפה שהיא לא תדע.
למרות שזאת העבודה שלה לעזור לי,אבל היא לא תוכל,אני לא רוצה את העזרה שלה בזה.
אני לא מדברת על זה אפילו עם אמא שלי,למרות שבזמן האחרון אני מדברת איתה על הרבה דברים שמטרידים אותי.
אפילו עם אמא שלי הפסקתי לדבר על כל מיני דברים,כי אני לא מרגישה שהיא יכולה לעזור לי ואם היא כן תגיד משהו,זה יכול להיות כ"כ נכון שאני לא רוצה להאמין בזה.היא יכולה להגיד משהו,כשבזמן שהיא אומרת את זה,לה זה נשמע כ"כ פשוט,כשבעצם זה לא פשוט בכלל,היא אולי חושבת,שאני רק בהתחלה,רק בשטויות,אז לא,אני כבר עברתי את ההתחל הואת השטויות.
כבר עברתי את האמצע,איך אני יודעת? כי אני נפגעת.
כן אני מציבה את עצמי במרכז העולם,כן לדעתי הכל סובב סביבי,אני רוצה שהכל יזוז סביבי,אבל הכל זז סביבי,בתוכי.
אני מנסה ואני חושבת שאני אפילו מצליחה ,שה"אני במרכז העולם" יצא החוצה.אני מעדיפה להשאיר הכל בלב.
נכון שזה אולי אוכל אותי מבפנים,נכון שזה מציק והכל,אבל אני מרגישה יותר טוב ככה,מאשר בדרך אחרת.
אני לא אוהבת לכתוב,הכוונה שלי ביומן,או בדפים,עט או עפרון ביד שלי,אני מתעצלת,למרות שלכתוב לאינטרנט ,בישרא בלוג,יותר טוב לי,יותר כיף לי.ועשו לי טובה,אל תגידו ש"אני במרכז העולם" זה חלק מגיל ההתבגרות,כי אני יודעת את זה.
אולי החופש הזה בכל זאת לא מבוזבז.אני תופסת את הדברים אחרת,מצליחה לפרש דברים אחרת,לא אני לא אומרת שהתבגרתי אבל בחודש וחצי הזה של החופש,הבנתי הרבה דברים ואני תופסת הרבה דברים בצורה קצת שונה.
ההתנהגות שלי לא השתנה,נוחכתי לדעת את זה אתמול,בריב רציני עם אמא שלי.היא מוציאה אותי מדעתי.
אולי לא יצאתי כל החופש,לא ביליתי כל דקה מהחופש הזה בבילויים ונכון שלמדתי כל החופש,ופיספסתי הרבה מאוד דברים,אבל אני אסתכל הפעם על הצד הטוב,ורק אני אראה את הצד הטוב הזה.
~
רק מהקול שלו,אני מרגישה יותר טוב,אבל הייתי מרגישה הרבה יותר טוב אם הוא היה יושב לידי.
אני חושבת שאף פעם בעצם לא אהבתי את איתמר.
שבעה חודשים של בזבוז זמן,אני תוהה איך אפשר לאהוב מישהו שראית רק פעמיים,שבפעם השניה,לא יצא מזה משהו טוב,
איך אפשר לאהוב מישהו,שכל הזמן פגע בך,איך אפשר לאהוב מישהו,שדיברת איתו רק במסן וכל פעם הוא התחמק ממך.
איך,הא,תגידו לי איך אפשר?
התשובה פשוטה-אי אפשר.
טוב שהבנתי את זה סוף סוף,ואחרי הרבה הרבה זמן,שחשבתי על מה שיולי אמרה לי,לפני הרבה חודשים,היא צודקת.אני בהחלט לא אהבתי אותו מעולם.אני תוהה,מה אני מרגישה לדניאל גרגע,כי אותו אני רואה הרבה,אני מדברת איתו הרבה,לא מכירה אותו בשלמותו,אבל אחוז קטן ממנו,אני חושבת שהכרתי.ואני לא צריכה כלום ממנו,רק להיות לידו,ולדבר איתו.
תאמינו לי,כשאתה אוהב,אתה לא תמיד נזקק למגע מיני,אתה תסתפק בדברים הכי קטנים ממנו,וזה יעשה אותך מאושר.
לדעתי לפחות.
Lionel Richie - I Call It Love
Baby, I Don't Know What Love Is
Maybe I'm A Fool I
Just Know What I'm Feeling
And It's All Because Of You
Don't Tell Me
I Don't Know
I Want The Truth
Cuz They Call It
We Call It
You Call It
I Call It Love
~
Akon ft lionel richie just go
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
