לילד שגרם לי להבין
שכל הבנים אותו דבר:
הגוף הידים והלב שיקרו,
אך העיינים רצו ליראות איך דברים יקרו.
כך היתגלגל לא קשר לא מוצלח,
מלא בשקרים ודיי מלוכלך.
הוא ידע שתיפגע אך בכל זאת המשיך,
אבל זה לא ממש שינה כי היא למדה אותו להעריך.
אחרי הנשיקה,
היא מילאה לו את חלקה.
בישבילו לא הייתה שווה כלום,
ואף לא פרוטה.
וכשהחברות אמרו לה שתיתעלם ותישכח
היא סירבה, מה היא חשבה לעצמה,
כשחיפשה וציפתה לקצת אהבה...
היא חשבה שהוא לא כמו כולם,
אפילו שידעה שהקשר בישבילו הו סתם.
עד שהיתגלה לה שהוא כמו כל הבנים,
ובסוף גם את ליבה הוא ניפץ לרסיסים.
אחרי שנישברה ורצתה להגיד לו הכל,
עד ביתו נסעה שעות רק כדי לישאול.
כשמצאה את ביתו בין כל הדלתות,
ליבה ועיניה היתמלאו בדמעות.
מישם לרכבת בריצה חזרה
ומבלי לומר לו אף לא מילה.
ובתוך הקרון הגדול,
את עצמה לא הפסיקה לישאול.
איך איך בקלות עוד ילד כמו כולם,
השאיר על ליבה עוד חותם.
באהבה <אני>