פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 1/2008
זכרונות.
אני זוכרת את היום ההוא שישבנו על בניין נטוש מול הים, אמצע הלילה, קיץ, רוח קרה..
התנשקנו כאילו העולם שלנו.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאתי אלייך, את המבטים שזרקנו אחד לשניה ואת השתיקות היפות.
אני זוכרת את השיחת טלפון ההיא, שאמרת לי שאתה מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.
בכינו שנינו ואתה הרגעת 'לא משנה מה יקרה, את לא תאבדי אותי בחיים'.
אני זוכרת את כל המילים שכתבתי עלייך, על כמה שאני מאושרת להיות נאהבת על ידייך.
אני זוכרת את הרגע ששרתי לך ואתה ניגנת, שיר בעל משמעות לשנינו, חייכת וליטפת את פניי.
אני זוכרת את הנשיקה ההיא על החוף, כשאמרת שאתה לא יכול לחיות בלעדיי.
אני זוכרת את הלילה ההוא שחיבקת אותי עד שנרדמתי, חיבקת אותי כאילו הייתי האוצר שלך.
אני זוכרת שהבאת לי דג זהב, וכתבת לי מכתב.. מכתב בו כתוב שאת דג הזהב שלך כבר מצאת.
אני זוכרת את הבוקר ההוא שקפצת לי על המיטה והערת אותי, כמה נפלא לקום והדבר הראשון שראיתי היה.. אותך.
אני זוכרת את השגעונות שלנו להיכנס לים באמצע הלילה כשקר, להתנשק ולהרגיש את הגלים והקור הזה, ומצד שני את החמימות שבמגע.
אני זוכרת הכל.. את כל הרגעים היפים,את הרגש, את הצחוק, את הכעס והכאב.
אני זוכרת את היום בו התגייסת, כלכך הרבה ריקנות ושקט מעצבן.
אני זוכרת את התקופה ההיא, שסימנים של כאב ואכזבה התחילו להגיע, תקופה שהתחלת להתרחק, להשתנות.
אני זוכרת את שיחות הטלפון הקרות, ואת הדמעות והלילות החשוכים שבאו אחריהן.
אני זוכרת את היום בו איבדתי אותך לחלוטין. היום בו משהו מת בתוכי ..
זכרונות..
31.1, 04:05 :
דיברנו בטלפון, שיחה שארכה כמעט שעה.
הוא בכה בגללי, הוא, בכה. המחשבה הזו עשתה לי כלכך טוב..
אז המצב בנינו הסתדר לבינתיים,
אבל איך גורמים ללב פשוט להפסיק.. להרגיש?
. . . . .
במעבר חד לנושא אחר,
אני לא מתכוונת לאכול כלום מלבד מספר מוגבל של ירקות עד שאני יורדת ל44.
לא מעניין אותי שום דבר.
על העליית הזאת אני לא מתכוונת לשתוק, אני יודעת שאני יכולה.
בהצלחה לי..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
