פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 2/2008
הגיע הזמן שלי
להגיד די.
שמתי סוף לכל הדבר הזה.
שמתי סוף לרעב
סוף להקאות
סוף למשלשלים
סוף לצומות
סוף לבולמוסים
סוף לריקנות
סוף לדרת ההרסנית הזאת שהלכתי בה.
אתמול אמא גלתה הכל, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לכל פרט ופרט.
את המשקל היא החביאה, ההפניה לאשפוז בכפייה עומדת על הפרק, היא מפקחת על מה שאני אוכלת, ולי רק נשאר להגיד דבר אחד.
תודה.
בהתחלה כששמעתי שהיא גילתה והייתה ברמב"ם רציתי להעלם, שהאדמה תיבלע אותי, לא הייתי מוכנה להסתכל לה בעיניים.
ואז הבנתי שאולי זו ההזדמנות שלי, ההזדמנות שלי להחלים ולצאת לחיים חדשים.
חיים שלא סובבים 24 שעות ביממה במחשבות על אוכל, ברעב, בייסורים על כל דבר שאני מכניסה לפה, בשנאה עצמית ובדימוי מעוות.
הגיע הזמן להחזיר את החיוך, את הצחוק, ההנאות מהדברים הקטנים,
להפסיק עם האובססיה המגעילה הזאת ולגלות עולם שלם שהסתתר מפניי במשך שמונה חודשים.
אני לא מתחרטת על שום דבר, אני את הלקח שלי למדתי,
ועכשיו יש לי אמא מדהימה מאחוריי שתומכת בי ועוזרת לי לצאת מהמצב.
אתמול ישנתי אצל חברה, היא ישבה איתי ואכלנו יחד. ולא, לא סלט מגעיל כזה או פרוסת לחם קל עלובה, אוכל אמיתי שכזה, ביתי, שמשאיר לך טעם טוב בפה.
ואכלתי. הכל.
ולא חשבתי לשניה על לרוץ לשירותים להקיא אותו אחר כך.
אז נכון, הרצון להיות רזה עדיין נמצא בי, והפחד מאוכל עדיין משתק אותי, אבל החיים נתנו לי הזדמנות שניה ואני לא הולכת לפספס אותה.
אני מתחילה טיפול פסיכולוגי, ותהיה לי דיאטה מבוקרת ובריאה.
וכשאני אומרת בריאה אני מתכוונת גם בריאה נפשית.
אתן יודעות?, אני נהנית מהאוכל עכשיו.
ואני מאוד משתדלת שלא לחשב קלוריות.
החילוף חומרים חוזר אליי, ואני מרגישה שזאת התחלה חדשה. התחלה חדשה וטובה, לשם שינוי.
"בכל לילה שאני הולך לישון - אני מת, ובבוקר כשאני מתעורר - אני נולד מחדש."
אני נולדתי מחדש.
תודה, אמא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
