פלוגת הצער לכבוד מיליארד טועים. |
| 3/2008
רוגע.. ההיי הזה אחרי ההקאה, הנפיחות של הבטן יורדת, הסיגריה שאחרי.. מן תחושה ממכרת שכזאת. לאכול בשביל להקיא, להרגיש את הטעם רק לרגע. להתפוצץ מאוכל, מכל הדברים האסורים שאני לא מרשה לעצמי לגעת בהם ביום יום, לשבת מול המקרר ולבלוס ישר מהסיר, עוד ועוד גם כשאת בכלל לא רעבה.
אסור להשאיר אותי לבד בבית.
ועם זאת, תקופה די טובה עוברת עליי עכשיו. הבצפר החדש עושה לי רק טוב, ונכון שמי שקוראת פה שמה לב שפוסט אחד שלי אופטימי ומיד אחריו פוסט התבכיינות על מר גורלי, וכזאת אני, בחורה לא יציבה. אבל העיקר שאני מרגישה די טוב עכשיו. אני חייבת ללמוד לשלוט על הפה שלי.
| |
|