פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 4/2008
שיכרון חושים.
כן, תמזוג לי עוד שוט. מה? לא זוכרת כמה שתיתי לפני, מה זה משנה.
אני לא אוהבת נקי, מה יש?, כן קולה זה מצויין, לא אכפת לי שזה לא דיאט, ולא כמה קלוריות אכלתי היום, גם לא אכפת לי שהבטן שלי התנפחה מהשתייה, עוד קצת ואני לא אשים לב לזה בכלל.
אוי איזה סחרחורת.. ופתאום הכל נראה לי טוב יותר,
תראו, אני נפתחת אליכם, ואני צוחקת ומדברת אתכם, ואני כבר לא סגורה עם עצמי ואני אוהבת את כולכם. אני מעיזה לחבק ולנשק אתכם, אז מה אם אני מכירה אתכם רק כמה שעות,
כיף לי אתכם אפילו שאני לא זוכרת איך קוראים לכם.
ואני מרשה לעצמי לדבר שטויות ולעשות דברים שלא הייתי מעלה על דעתי בכלל, ושמח לי אחרי שהדחקתי את כל הצרות ואני חיה את הרגע שאני חווה עכשיו,
תנו לי להרגיש מאושרת לרגע אחד, אז מה אם זה לא אמיתי ועד הבוקר זה יעבור,
לילה אחד שאנשים זה לא משהו שניסיתי להתרחק ממנו, לילה אחד שלא רציתי לעבור לבד,
לילה אחד שלא שכבתי במיטה וחשבתי איך עבר היום, מה נכנס לי לפה ואם הקאתי את זה,
לילה אחד שהיה לי.. טוב.
צחקתי, השתרללתי, שתיתי, חייכתי, נהנתי
ושום דבר אחר לא עניין אותי.
הלוואי והייתי יכולה להישאר שיכורה, לתמיד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
