פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 5/2008
מי אכל את הנוטלה שלי
חח טוב, אני כלכך מטומטמת שרק בדרך הזו אני עוד מצליחהה להצחיק את עצמי.
אני ואמא חוזרות הביתה מהמרכז להפרעות אכילה, אחרי שהרופאה לא שמחה במיוחד מהמצב ושלחה אותי לעשות בדיקות א.ק.ג ובדיקות דם, אלא שהפעם במיון, כדי שאם אני אתעלף שוב בבדיקה.. הו וול.
אנחנו יושבות בסלון ואמא מכינה לה אוכל שנראה טעים במיוחד, אני כבר סגרתי את היום שלי.
אבל.. אמא עוד מעט צריכה ללכת, לא?
ומפה התחיל הבולמוס הכי מתוכנן בעולם. בד"כ אני יושבת על הרצפה במטבח ברגליים פשוקות כמו בהמה ואוכלת הכל קר מהסירים, לא משנה מה, טעים לא טעים, מבושל לא מבושל, והכל במהירות שלא נראתה מאז ריצת מרתון 2008.
אבל הפעם? לא ולא.
ואיכשהו תמיד יוצא שכשאני בבולמוס, אין מה לאכול בבית!
ואני בשלי, שמה לי פסטה עם גבינה חמה בקערה, לוקחת 3 כוסות קורנפלקס עם חלב 1% (אתן מבינות? אפילו קראנץ' או איזה משהו בסגנון לא היה), מוצאת לחמניה טרייה ומורחת ריבה (איפה הנוטלה לעזאזל?! ), עוד איזו קופסא קטנה של דגני פיטנס, ולא לשכוח 2 בקבוקי מים ושקית כמובן.
מתרווחת בחדר, שומעת מוזיקה, אוכלת בקצב שלי, לא שוכחת לשתות מדי פעם.
הבטן כבר מתפוצצת אבל למי אכפת.
ו..הופס, הכל כבר בדרך החוצה.
מוציאה את החפיסה מהתיק, מדליקה סיגריה ונושמת לרווחה.. עכשיו טוב.
וכרגיל מה בא אחרי בולמוסון? צום. עד רביעי בבוקר.
או שמחר התסריט הזה יחזור על עצמו.
נו טוב.. יהיה מה שיהיה.
עריכה של חצות:
ואפילו חזרתי לסיבוב נוסף.
צום, כלבה. 38 שעות.
עקב דקירות חזקות בלב נאלצתי להפסיק באמצע.
אני לא אתפלא אם יום אחד אני אמות בתוך הקיא של עצמי..
שיט, נגמרו לי הסיגריות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
