| 1/2008
זכרונות.
אני זוכרת את היום ההוא שישבנו על בניין נטוש מול הים, אמצע הלילה, קיץ, רוח קרה..
התנשקנו כאילו העולם שלנו.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאתי אלייך, את המבטים שזרקנו אחד לשניה ואת השתיקות היפות.
אני זוכרת את השיחת טלפון ההיא, שאמרת לי שאתה מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.
בכינו שנינו ואתה הרגעת 'לא משנה מה יקרה, את לא תאבדי אותי בחיים'.
אני זוכרת את כל המילים שכתבתי עלייך, על כמה שאני מאושרת להיות נאהבת על ידייך.
אני זוכרת את הרגע ששרתי לך ואתה ניגנת, שיר בעל משמעות לשנינו, חייכת וליטפת את פניי.
אני זוכרת את הנשיקה ההיא על החוף, כשאמרת שאתה לא יכול לחיות בלעדיי.
אני זוכרת את הלילה ההוא שחיבקת אותי עד שנרדמתי, חיבקת אותי כאילו הייתי האוצר שלך.
אני זוכרת שהבאת לי דג זהב, וכתבת לי מכתב.. מכתב בו כתוב שאת דג הזהב שלך כבר מצאת.
אני זוכרת את הבוקר ההוא שקפצת לי על המיטה והערת אותי, כמה נפלא לקום והדבר הראשון שראיתי היה.. אותך.
אני זוכרת את השגעונות שלנו להיכנס לים באמצע הלילה כשקר, להתנשק ולהרגיש את הגלים והקור הזה, ומצד שני את החמימות שבמגע.
אני זוכרת הכל.. את כל הרגעים היפים,את הרגש, את הצחוק, את הכעס והכאב.
אני זוכרת את היום בו התגייסת, כלכך הרבה ריקנות ושקט מעצבן.
אני זוכרת את התקופה ההיא, שסימנים של כאב ואכזבה התחילו להגיע, תקופה שהתחלת להתרחק, להשתנות.
אני זוכרת את שיחות הטלפון הקרות, ואת הדמעות והלילות החשוכים שבאו אחריהן.
אני זוכרת את היום בו איבדתי אותך לחלוטין. היום בו משהו מת בתוכי ..
זכרונות..
31.1, 04:05 :
דיברנו בטלפון, שיחה שארכה כמעט שעה.
הוא בכה בגללי, הוא, בכה. המחשבה הזו עשתה לי כלכך טוב..
אז המצב בנינו הסתדר לבינתיים,
אבל איך גורמים ללב פשוט להפסיק.. להרגיש?
. . . . .
במעבר חד לנושא אחר,
אני לא מתכוונת לאכול כלום מלבד מספר מוגבל של ירקות עד שאני יורדת ל44.
לא מעניין אותי שום דבר.
על העליית הזאת אני לא מתכוונת לשתוק, אני יודעת שאני יכולה.
בהצלחה לי..
| |
מחשבות.
מי אני בעצם?
אני אותו אדם שאני נותנת לאחרים להכיר או כל מה שנמצא עמוק בפנים?
וכשאין אף אחד בסביבה, אני יושבת לבד על המיטה, מתעטפת בשמיכה חמה וחושבת..
מחשבות כלכך סתמיות וריקניות.
ומה אם זה מי שאני? שטחית ללא כל תוכן.
ואני חושבת, חושבת עליו ..
לא מצליחה להפנים שזה נגמר, לא יכולה להיות שלמה עם ההחלטה שלי לנתק את הקשר,
ואולי זה הפיתרון היחיד כדי להתנתק מהעבר ולהמשיך הלאה.
אבל העבר הזה מקסים ומלא תוכן, מושך אותי אליו, וההווה..
ויש עוד כלכך הרבה מילים שרציתי להגיד לך, וכלכך הרבה רגשות שרציתי להעניק לך, והמון דברים שרציתי לחוות איתך
אבל אתה לא נותן לי, מבחינתך הכל כלכך פשוט ולא הבעת אפילו מעט עצב.
וכואב לי להבין, כמו טיפשה מנסה להילחם על משהו שכבר מת מזמן.
וכל המחשבות האלה שלי, הן בעצם אשליות, אשליות שיום יבוא ותראה אותי במקרה ומשהו ייבער בך בפנים,
שאני אהיה זו שתמיד תיזכר בה ויעלה לך חיוך על הפנים,
שאני אהיה חלק משמעותי בחיים שלך שלא עוזב.
זו שתדבר עליה וכל הזכרונות היפים יציפו אותך.
אני פשוט רוצה.. שתרגיש את כל מה שאני מרגישה בפנים.
ואומרים לי להפסיק, ואני משקרת לעצמי פעם אחר פעם שזהו זה,אני לא מושכת את זה יותר, אני צועדת קדימה ולא מסתכלת אחורה.
אבל הלב והראש נוגדים זה את זה ומשהו לא מוכן לשחרר אותי ממך.
נפער לי חור בלב..
חסרה לי האהבה שלך, חסרה לי כלכך.
אני אוהבת אותך.. אל תלך.
עד שבאת - בית הבובות
 אחרי הכל אתה מת
אין זמן להתחרט
אין מקום להתחבא
אם אתה חי אז כבר תחיה
אין ממה לפחד
הרי האלוהים הוא גם אשם
עד שבאת, את שבאת
והצלת אותי
איזה מזל שבאת
בדיוק שכבר עמדתי לוותר
אז את באת, את שבאת
והצלת אותי
וכמה שטוב שבאת
בדיוק שכבר הרמתי את ידי
מה יש בה באמת
שכל כך מושך
וכמו פרפר לאש, אני עיוור
אולי עכשיו ואולי אחרי
הכל יגמר נוכל להפגש נרצה להזכר
| |
בלי קיטורים
ממשיכים הלאה, עם כל הכוח.
הפעם אין נפילות.
את חזקה.
"ראו בדמיונכם איך תיראו כשתגיעו למשקל המושלם הזה.
אתם חייבים לראות את עצמכם כמקבלים את המשקל המושלם הזה.
האמינו, והתמקדו בבגדים שאתם עומדים לקנות. משיכת המשקל המושלם אליכם היא כמו הזמנה מהקטלוג של היקום. אתם מדפדפים, בוחרים את המשקל המושלם, מזמינים, ואז הוא נשלח אליכם."
מתוך הספר הסוד.
הלוואי וזה היה כלכך פשוט..
. . . . .
לפני כמה ימים, אני ואמא הלכנו למערת אליהו הנביא.
כידוע אני לא חסידה של ממש, אבל אני כן מאמינה שיש איזשהו כוח עליון בשמיים.
התפללתי.
התפללתי לבריאות של המשפחה, שלי.
אבל כנראה שהתפילה שלי הייתה כלכך סתמית, כי עכשיו..
אני הורסת אותה למען משהו אחר.
ההשלכות של המעשים..
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
