פלוגת הצער

'הוא היה בחור אדיש וביישן, לא נהג לחשוף רגשות

העדיף להתראות עם חברים, החיים הפשוטים, כל שישי לצאת לבלות

לא נקשר לאנשים, חי בעולם משלו

ואולי זה רק הפחד ששיתק אותו ולא נתן לו לפעול

לפי הלב, ללכת על הכל

ומה גרם לשינוי, אדוני האדיש?

הרשית לעצמך להתחיל להרגיש

נתת לה את הזכות אותך לאהוב

להרגיש אותך הכי הכי קרוב

לדעת כל מה שמסתתר מאחורי עינייך

מה שנמצא עמוק בפנים

מה שכל הזמן ניסית להפנים..

האיש האדיש נחלש לעומת האיש האוהב

הוא הרגיש חזק יותר את הרצון להתקרב

הרגיש מוגן יותר איתה

להירדם מחובקים, שוכבים יחד במיטה..

הכל המשיך והתפתח, הכפיל את עצמו והתעצם

חשבתם שאתם חלק בלתי נפרד

בניינים יקרסו, ילדים ייוולדו, פרחים ינבלו

אבל אתם תישארו יחד לעד

ואולי הכל הייתה אשליה, אשליה שהייתה טעות

כשהייתם כלכך בטוחים שהאהבה שלכם..

לעולם לא תמות.

האיש האדיש לא חזר להרגיש

את כל מה שחל בתוכו באותה תקופה

והיא נפגעה כל פעם מחדש

שהרשתה לו לראות אותה שקופה

את כל רגשותיה שפכה בתוך דף של מחברת

התעמתה עם האמת, הייתה כלפיו כנערה עיוורת

הדקירות מבפנים, הקרירות שעוטפת, כשבחוץ שוטף את הרחובות מבול

מתקשרת אליו, ולו לא אכפת, הנה חוזר הזלזול..'

סתם קטע שכתבתי.