פלוגת הצער
לכבוד מיליארד טועים. |
| 12/2007
נקודת מבט.
"את יותר מדי רזה."
אז תגידי לי בבקשה, אמא .. למה אני לא מצליחה לראות את זה?
. . . . . .
2008, יש לי כמה וכמה דרישות ממך.
או יותר נכון.. מעצמי.
השנה הזאת הולכת להיות שנה של התגשמות עצמית.
השנה הזאת תהיה שנה של אהבה.
של צחוק, של חיוכים.
השנה הזאת אני אפתח אהבה עצמית.
השנה הזאת יהיה לי קשר מדהים כמו הקודם, ואפילו יותר.
השנה הזאת אני אתקדם בלהקה.
השנה הזאת אני אסגור פרקים לא סגורים מהעבר שלי.
השנה הזאת אני אהיה יותר ספונטנית ממה שאני עכשיו.
השנה הזאת אני אעשה את הקעקוע שאני כלכך רוצה.
השנה הזאת אני אצליח בלימודים ואעבור מבית הספר הנוראי שאני נמצאת בו.
השנה הזאת אני ארגיש מאושרת.
השנה הזאת אני אפסיק לאהוב אותו כלכך.
השנה הזאת אני אצא לבלות וכמה שיותר.
השנה הזאת אני לא אאכזב את עצמי.
השנה הזאת אני ארגיש נאהבת.
השנה הזאת אני לא אשפיל את עצמי ואוריד מהערך שלי.
השנה הזאת אני אהיה רזה.
רזה ומאושרת.
אתם תראו.. אתם תראו שעוד שנה אני אעבור על הרשימה הזאת ואוכל לסמן וי על כל דבר ודבר.
אתם עוד תראו.
| |
הוא חלק ממני,
הגוף הזה שלי.
ואני צריכה ללמוד לאהוב אותו וללכת איתו יד ביד, עם כל השינויים שהוא עובר עכשיו בגלל הדיאטה,
לא להישבר בגלל איזו מעידה עלובה.
לדעת להגיד 'די' בזמן.
הבעיה שלי היא האובססיה שלי כלפי עצמי, הביקורתיות כלפי אחרים, הקנאה.
ואולי כל זה יצליח להירגע קצת כשאני אתן לו מנוחה, לא להתנגד לו ולרצונות שלי יותר מדי,
לאט לאט והכל יתנהל כמו שאני רוצה.
. . . .
הוא נפרד ממני אתמול סופית, אחרי שהקשר הזה הטלטל בין טוב לרע.
אני לא יודעת אם הוא פעל נכון, אבל זה מה שהוא החליט ואני רק צריכה להשלים עם זה ולהמשיך הלאה.
סיימנו את זה בעוד כמה רגעים יחד בלילה, רק שנינו..
להרגיש אחד את השני הכי קרובים שאפשר בפעם האחרונה.
בינתיים אני מדחיקה את זה באיזושהי פינה חשוכה בלב שלי, משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי,
לא לשקוע בזה, לא להתגעגע, לא להרגיש.
עכשיו זה רק אני פה, מתמודדת מול הדבר שאני הכי מפחדת ממנו..
מעצמי.
מהרצונות.
קחי לך זמן - יציאת חירום
קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה רק זמן ונשכח
ואין עניין
ואת הסתיו הזה
בדמעות גדולות למרוח
ותמיד מעונן
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז בואי נצעד
ונלך אל המקומות
ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה - להישרף מבלי למות
זה כישרון לדעת
ואהבה.
אהבה.
ואיך לומר...
| |
בור ללא תחתית
עוד קילו, ועוד קילו.
כל פעם משנה את היעד ליותר ויותר נמוך, שיהיה לי למה לשאוף.
ומה יהיה כשאני אגיע לשם? מה אני אעשה אז? אילו מחשבות יעסיקו לי את הראש?
אבל כמו שאומרים.. 'כשנגיע לגשר, נחצה אותו'.
זה בור ללא תחתית.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
