| 2/2008
החיים שמעבר
זה קשה פתאום, להתמודד מול כל האוכל הזה לבד. מול כל השפע, האוכל של אמא.. הביתי, זה שנשאר לך אחר כך הטעם שלו בפה, נו, זה שלא העזת לגעת בו כלכך הרבה זמן, כי הוא משמין.
שאין שום גבולות, אין חישוב קלוריות, אין רעב או סתם רצון עז לאכול משהו - כי מותר לי.
וזה נורא מוזר ההרגשה שאת אוכלת, ולא תוקפות אותך מחשבות על 'פאק, איך אני אוציא את זה?! אני אצא לרוץ? או עדיף לקחת לקסעדין? אולי אני אקיא?"
פתאום הכל בסדר.
פתאום אני מרגישה בן אדם.
ואני עדיין לא רגילה למצב, ועדיין מתוך הרגל אני באה לחשב כל קלוריה, ועדיין חלפה בי מחשבה לצום,
אבל לא.
אני לא חוזרת לשם.
מפה צועדים קדימה.
היום הראשון סומן כהצלחה, הרשתי לעצמי להתפנק, לאכול מהכל, כל הדברים האלה שמנעתי מעצמי להתקרב אליהם המון זמן, שלא הייתי מסוגלת להנות מהם.. פיתות, שוקולד, שניצל, עוגיות, קורנפלקס..
מיום ראשון אני אוכל 3 ארוחות עיקריות ביום ו2 ארוחות ביניים קטנות (כי בכל זאת, לא בא לי להפוך להר אדם. הקיבה שלי גדלה מרגע לרגע ו..כן, גם התחת).
4 פעמים בשבוע אני אעשה את הריצה שלי, דבר שמשחרר אותי מכלמחשבות השמנות.
יהיה טוב, זה בטוח.
אגב, תודה לכל המדהימות שהגיבו בפוסט למטה.
אין לכן מושג איזה חיוך העלתן לי על הפרצוף.
. . . . . . .
ולנושא אחר לגמרי (כי.. בכל זאת, יש חיים מעבר לאוכל),
כבר המון זמן לא היה לי איזה גברברון כזה נחמד שאני אוכל להתקשר ולהציק לו באמצע הלילה כשאני לא מצליחה להירדם ומוצאת את עצמי משחקת משחקים של ילדים מוגבלים באייסיקיו.
ואם להיות כנה לרגע?,
השיערות שגידלתי ברגליים מתחילות להטריד אפילו אותי.
הגיע הזמן לכפות את עצמי על מישהו שיגרום לי למען השם לסדר את הדבר הזה שאני קוראת לו הגבות שלי. או לפחות להתאפר, משו. (לא, חמודה, העיגולים השחורים מתחת לעיניים לא נחשב איפור).
ובכן, מסע החיפושים שלי יוצא לדרך?
הבעיה העיקרית היא שאני תמיד אוהבת לסבך הכל.
זה שרצה אותי - לא רציתי אותו, כי היה לי חבר, אני והחבר נפרדנו, עכשיו לו יש חברה - ופתאום החלטתי שדווקא כן בא לי עליו, נו מה, הוא סקסי, וגם לו די בא עליי, זתו'מרת.. אני חושבת (אתן עוקבות?)
בקיצור, מה אמרתי בקטע הקודם?
יהיה טוב 
| |
הגיע הזמן שלי
להגיד די.
שמתי סוף לכל הדבר הזה.
שמתי סוף לרעב
סוף להקאות
סוף למשלשלים
סוף לצומות
סוף לבולמוסים
סוף לריקנות
סוף לדרת ההרסנית הזאת שהלכתי בה.
אתמול אמא גלתה הכל, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לכל פרט ופרט.
את המשקל היא החביאה, ההפניה לאשפוז בכפייה עומדת על הפרק, היא מפקחת על מה שאני אוכלת, ולי רק נשאר להגיד דבר אחד.
תודה.
בהתחלה כששמעתי שהיא גילתה והייתה ברמב"ם רציתי להעלם, שהאדמה תיבלע אותי, לא הייתי מוכנה להסתכל לה בעיניים.
ואז הבנתי שאולי זו ההזדמנות שלי, ההזדמנות שלי להחלים ולצאת לחיים חדשים.
חיים שלא סובבים 24 שעות ביממה במחשבות על אוכל, ברעב, בייסורים על כל דבר שאני מכניסה לפה, בשנאה עצמית ובדימוי מעוות.
הגיע הזמן להחזיר את החיוך, את הצחוק, ההנאות מהדברים הקטנים,
להפסיק עם האובססיה המגעילה הזאת ולגלות עולם שלם שהסתתר מפניי במשך שמונה חודשים.
אני לא מתחרטת על שום דבר, אני את הלקח שלי למדתי,
ועכשיו יש לי אמא מדהימה מאחוריי שתומכת בי ועוזרת לי לצאת מהמצב.
אתמול ישנתי אצל חברה, היא ישבה איתי ואכלנו יחד. ולא, לא סלט מגעיל כזה או פרוסת לחם קל עלובה, אוכל אמיתי שכזה, ביתי, שמשאיר לך טעם טוב בפה.
ואכלתי. הכל.
ולא חשבתי לשניה על לרוץ לשירותים להקיא אותו אחר כך.
אז נכון, הרצון להיות רזה עדיין נמצא בי, והפחד מאוכל עדיין משתק אותי, אבל החיים נתנו לי הזדמנות שניה ואני לא הולכת לפספס אותה.
אני מתחילה טיפול פסיכולוגי, ותהיה לי דיאטה מבוקרת ובריאה.
וכשאני אומרת בריאה אני מתכוונת גם בריאה נפשית.
אתן יודעות?, אני נהנית מהאוכל עכשיו.
ואני מאוד משתדלת שלא לחשב קלוריות.
החילוף חומרים חוזר אליי, ואני מרגישה שזאת התחלה חדשה. התחלה חדשה וטובה, לשם שינוי.
"בכל לילה שאני הולך לישון - אני מת, ובבוקר כשאני מתעורר - אני נולד מחדש."
אני נולדתי מחדש.
תודה, אמא.
| |
 תפריט למחר
בוקר: 2 חלבוני ביצה + פרוסת לחם קל + מלפפון חמוץ = (78)
ביניים: פרוסת לחם עם חצי כפית מרגרינה = (40)
צהריים: טבעולייט + 2 כפות אורז בר + 2 מלפפונים חמוצים = (150)
ערב: מרק לייט = (60)
סכ"ה: 328
48 שעות צום, המון ספורט.
יוצאים לדרך?
נמאס לי להישבר ולראות עליה במשקל.
נמאס.
מקווה שהולך לכן יותר טוב..
פתחתי איסי למי שרוצה 398004446
. . . . . . . .
אתן יודעות, אני מתחילה להאמין שאני ממש מטומטמת.
מה חשבתי לעצמי?, שאם אני אשקול 45 קילו הוא יראה אותי, יבין מה הוא פספס ויחליט שאני אהבת חייו הנצחית ונחיה באושר ובעושר ונזדיין כל היום?
פ'חחח, צאי מהסרט שלך דפוקה.
הא כן, ואני ממליצה לך בחום רב לסגור את הפה הגדול שלך קצת.
את רואה את הכרס שלך שאת יושבת? כן כן, זאת!
את מרגישה את הצדדים הענקיים האלה יוצאים מהמכנס?
עכשיו נחשי למה זה קורה.
שמנה מטומטמת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
