| 3/2008
Don't let me down
אני באמת חושבת שזה אחד הימים היותר נוראיים שהיו לי בחיים.
בבית הספר החדש היה נוראי, הרגשתי כלכך לא שייכת לשם והמחכנת שלי לא שכחה להזכיר לי שלא משנה כמה אני חדשה, הקלה לא תהיה לי.
המבחן באנגלית היה חרא, חשבתי שהמורה בכלל לא תיתן לי לעשות אותו כי לא עברתי לבית ספר עדיין שהיא לימדה את החומר.
וזה כל החיים שלי בעצם , להתמודד ולהתאמץ ולא לראות איזושהי תוצאה בסוף.
חזרתי הביתה ברגל במשך שעה וחצי, עם תיק כבד מאוד, גשם, רוחות, וכל השרירים שלי היו תפוסים בגלל שיעור ספורט מחורבן.
לא מספיק זה, אמא הפתיעה אותי היום.
איך שנכנסתי הביתה היא אמרה שיש לנו תור במקום שמטפלים בו בהפרעות אכילה.
דיאטנית רופא ופסיכיאטר.
שיתפתי פעולה כי הכוחות שבי כבר נגמרו מזמן..
יצאנו משם וסבתא שלי חיכתה לנו למטה, כמובן זרקה הערות, ומספיק הייתי עצבנית היום כי ברוב טפשותי פספסתי אודישן חשוב היום.
רבתי עם אמא, הוצאתי עליה את כל העצבים שהיו לי כי כבר לא יכולתי לשמור בבטן יותר,
ועכשיו אני כאן בחדר, יושבת ומחכה לאיזה נס משמיים,
מתפללת שאמא תפסיק להיות כלכך מוטרדת בגללי, ומקווה להיעלם ..
ולא. אני לא רוצה להחלים.
| |
רוגע..
ההיי הזה אחרי ההקאה,
הנפיחות של הבטן יורדת,
הסיגריה שאחרי..
מן תחושה ממכרת שכזאת.
לאכול בשביל להקיא, להרגיש את הטעם רק לרגע.
להתפוצץ מאוכל, מכל הדברים האסורים שאני לא מרשה לעצמי לגעת בהם ביום יום,
לשבת מול המקרר ולבלוס ישר מהסיר, עוד ועוד גם כשאת בכלל לא רעבה.
אסור להשאיר אותי לבד בבית.
ועם זאת, תקופה די טובה עוברת עליי עכשיו.
הבצפר החדש עושה לי רק טוב, ונכון שמי שקוראת פה שמה לב שפוסט אחד שלי אופטימי ומיד אחריו פוסט התבכיינות על מר גורלי, וכזאת אני,
בחורה לא יציבה.
אבל העיקר שאני מרגישה די טוב עכשיו.
אני חייבת ללמוד לשלוט על הפה שלי.
| |
מחשבות.
מצאתי את עצמי יושבת בכיתה וחושבת. חושבת על מי אני, על החיים שלי.
הדמעות התחילו לעלות, חנקו אותי, אבל לא בכיתי.
מירית חזקה, מירית אדישה ו'סבבה' ומירית לא בוכה ליד אנשים,
מירית לא מספרת על החיים הפרטיים שלה לאף אחד, כי הם שלה ורק שלה.
למירית אין חברים קרובים כי היא הרחיקה את כולם עם האגו שלה, טעות אחת לא במקום והקשר הזה נגמר.
למירית יש המון ידידים וידידות וכולם מוצאים אצלה אוזן קשבת, משום מה היא נותנת תחושה שאפשר לסמוך עליה ולספר לה כל מה שנמצא בלב ותמיד תהיה לה תשובה, היא תמיד תדע מה להגיד והדעות שלה כלכך מגובשות עם עצמה שאף אחד לא ישנה אותן.
אף אחד לא מנחש מה עובר בחייה של מירית, מה היא עושה ביום יום, עם מה היא מתמודדת.
יודעים לאן היא יוצאת ועם מי היא מבלה, יודעים איך היא נראית וכיצד היא אוהבת להתלבש אבל שום דבר מעבר.
כשהיא עושה שטויות וצוחקת זה נראה לכולם נורמלי, כי כזאת היא מירית, שטותניקית משוגעת ומלאת חיים. הם לא מבינים בעצם שהיא בורחת מהמציאות שאליה נלכדה וחווה אותה בכל שעה שעוברת.
אנשים מנסים להכיר, מתקרבים, שואלים, אבל התשובות שלה תמיד ישאירו המון מסורין מאחוריהן.
לאף אחד אסור לנסות להתחבר יותר מדי, כי מירית ישר בורחת, היא מפחדת שמישהו יכיר את מי שהיא, כי זאת היא, והאישיות שלה היא רק שלה.
מירית נורא דומיננטית, יש לה קול חלש אבל כולם מבחינים בנוכחותה,
היא תמיד זאת שתגרור אחריה שובל של אנשים, היא תמיד זאת שתציע רעיונות, היא תמיד תהיה בולטת.
אנשים יאהבו אותה וייתיחסו אליה יפה, לפעמים היא תחזיר להם אותו יחס ולפעמים לא,
את היחס הזה היא יכולה לתת לחברתה הקרובה ביותר ובאותה מידה גם למוכר המכולת.
כשמירית עוברת ברחוב היא מודעת לעצמה והביטחון העצמי שלה גבוה,
כשגורמים חיצוניים מעירים הערות היא ממשיכה ללכת כאילו אוזניה אטומות עם אותה הבעה קרירה על הפנים.
היא שונאת אי צדק ומרדנות זה השם השני שלה, כשמשהו לא מוצא חן בעינייה היא הראשונה שתתקומם.
מירית הולכת בדרך כלל עם משקפי שמש, או יותר נכון מסתתרת מאחורי משקפי שמש כי היא מרגישה מוגנת יותר כשאנשים לא יכולים להביט לה בעיניים.
"עיניים עצובות", הם אומרים, והיא חושבת, אם הם רק היו יודעים..
מירית לא מפגינה רגשות ולא תשמעו ממנה יותר מדי "אני אוהבת אותך, התגעגעתי אלייך",
למרות שלפעמים זה מה שהיא מרגישה אבל לא מסוגלת להגיד.
היא מרוחקת, היא מיוחדת, למרות גילה עברה כברת דרך לא קטנה והעבר שלה תמיד הולך מאחוריה.
לפעמים מירית לא שוקלת מילים, היא לא מפחדת לפגוע, אומרת הכל בפנים לטוב ולרע.
לא אכפת לה אם תהיה לבד כי תמיד יהיה לה את עצמה.
מירית נמצאת במלחמה תמידית עם המשקל שלה, למרות שלאחרים לא כלכך ברור למה היא צריכה.
היא תאכל כדי לא לאכזב את אמה, ולא כדי לשרוד.
היא תאכל כדי שלא יחשדו, ולא כדי להנות.
היא תאכל כי מכריחים אותה, ולא כי היא רוצה.
למען האמת, היא כמעט ולא עושה שום דבר בשביל עצמה, ממזמן זה הפסיק להיות לה חשוב,
היא מתקיימת בשביל אחרים.
מירית שואפת להיות שחקנית, היא יודעת שהיא טובה בזה, בחזרות משחק מחמיאים לה על יכולותיה וכושר המשחק שלה, הם רק לא מבינים..
שככה היא גם בחיים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
