ספיישל אביב . D~

אני מנסה להשתלט על הדמעות אבל כלום לא עוזר לי

אני מנסה להפסיק לחשוב  על זה אבל ככל שאני חושבת איך לא לחשוב על  זה אני חושבת על זה יותר

אני מנסה להפסיק להיות עצובה בגלל זה אבל זה בלתי אפשרי

אני רוצה  להפסיק להתגעגע אבל לגעגוע אין פלסטר

אני מנסה באמת מנסה..

סבא שלי  , שאני כ''כ אוהבת  אני כ''כ רוצה  שיהיה פה איתי..

אני צריכה אותו אני צריכה חיבוק שלו .. אני צריכה שיהיה  פה לידי

אף אחת מהחברות שלי לא מבינה. לא  תבין ולא תרגיש מה אני מרגישה

וזו לא אהבה . זו לא אכזבה

זה לא טל ולא אף אחד..

זה הגעגוע הזה אלייהן..

אל המקום שלי.. אני לא רצוייה כאן..

ככל שני חושבת על זה יותר המקום שלי נמצא קרוב אליי אבל רחוק ממני...

ואני מבולבלת  ..  אני אוהבת לא אוהבת

שונאת מאוכזבת מפחדת הכל ביחד...

ודווקא הילדה שהכי הייתי צריכה אותה עכשיו לא בשבילי ...

אני לא מאשימה אותה יש לה חיים ואני מכבדת את  זה... (:

אני רוצה לשכוח הכל...

לשכוח אותו

לשככוח אותה

לסלוח לו

ולסלוח לה

אבל אני לא מצליחה :(

" אין סכין יותר חדה מהגעגוע "

סבא אני מתגעגעת

ואתן? אם אתן קקוראות את  זה אני מתגעגעת יותר מכל דבר אחר בעולם הזה

אני צריכה אותכן ואתן כועסות עליי על כלום

ערב טוב .. [ לכם,לא לי ]

אני צריכה מישהו לדבר איתו..

אבל משום מה כולם בוגדים !!

כולם תוקעים בסופו של דבר סכין בגב

אי אפשר לסמוך על אף אחד אף אחד !!!!!

אין מישהו אחד ישר בעולם אחד !