שיר יפה, אחד היפים ששמעתי. |
| 1/2010
דיאז כפול
בליל מחשבות קצר:
פומלו (ולא פומלה, מסתבר) הוא פרי ממש קשה לאכילה. הוא דורש תמרון משותף של שתי הידיים, והתעסקות מאסיבית עם הקרום הלא פשוט לקריעה שלו. ואם פשוט נמאס, ונותנים ביס לכל העסק, נחנקים מהקרום המעצבן.
אבל זה כל כך טעים, ועם זאת מתסכל. אין שום אפשרות לקרוא עיתון תוך כדי אכילה, או בכלל לעשות שום דבר אחר.
צריך לעשות משהו עם זה. לא הגיוני לבזבז אחר צהריים שבתי עם הפרי הזה.
לפעמים, בערבו של יום, נדמה לי שהחיים שלי הולכים לאיבוד. כנראה לא כל כך הגיוני בגיל 24 לסיים את היום במשרד מואר ניאון. צריך לעשות משהו עם זה.
איך אנשים עושים את זה לנצח?! במשך יותר מכמה שנים?! אני לא מצליחה או מסוגלת להבין.
שיהיו בריאים.
איך אני אעשה את זה? לא נראה לי שאני אחזיק מעמד במשרה הזאת.
אחרי שהתרגלתי במשך כמה שנים לקרוא בעיקר טרי פראצ'ט/ניל גיימן, כל ספר אחר נשמע לי משונה ואני כבר מתקשה להתחבר אליו. בגיל צעיר יותר יכולתי לשקוע שעות וימים בספרים, והיום זה פשוט כבר לא מצליח כמו פעם. אני תוהה אם אבדה לי איזושהי יכולת ריכוז. נושא די מצער. ויחד עם זאת, תמיד מענג ומשמח אותי לקנות ספרים חדשים, ומסקרן אותי לפתוח אותם ולגלות מה קורה אי שם בפנים. אולי לא הכל אבוד.
מעניין אם את רמת העניין שלי בספרים/מוסיקה/סרטים אצליח לשמר גם בגיל מבוגר יותר.
נתקלתי לאחרונה באתר מעניין, Future Me, שמאפשר לשלוח לעצמך מייל עתידי, סוג של קפסולת זמן. נשמע לי מצחיק לנסות לעשות דבר כזה, ואולי לשכנע את עצמי בעתיד לא לוותר על חלומות שיש לי היום. רק שאני לא בטוחה מה הם בדיוק החלומות האלה שלי, שאני לא מוכנה לוותר עליהם בעתיד. שוין, ננחש.
מה הסיכוי שבעוד 10 שנים אמשיך להשתמש באותה כתובת מייל? האם גוגל יקרסו עד אז? מסקרן. אצטרך לנסות כדי להיווכח.
ואם כבר עשור, משונה מאוד הבחירה בגלגל"צ בקליפורניקיישן של רד הוט צ'ילי פפרז כשיר העשור. ואו, השיר הזה היה להיט לפני זמן כה רב! אכן נותן לי פרספקטיבה למעבר הזמן. נדמה לי שהייתי בכתה ח' כשהוא יצא.
ובכלל, באופן אישי השיר Otherside מאותו האלבום הרטיט אותי הרבה יותר. לשני השירים היו קליפים די מיוחדים, אבל ללא ספק הקליפ של Otherside מסוגל לצמרר אותי גם היום.
ולסיום, קצת שם טוב לוי, כדי לפתוח את השבוע עם צלילים אופטימיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
