"לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות לרוץ,
להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות
לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות."
באמת שכבר לא יודעת מה מרגישה, כמו מערבולת לא ברורה מחכה שתבוא ותמשוך אותה.
מסתכלת במראה ולא מזהה, נראת כמו זרה.
כ"כ קשה לי ואין לי מושג ממה.
הכל כ"כ שונה ולא דומה מסבוך כיאלו לא רוצה להיות פשוט.
עושה הכל כדי לשמור על שפיוות אבל מישם מה לא מצליחה, שוב לא הולכת כי לא מרגישה טוב ,שוב לא מדברת כי עיפה שוב לא רוצה כי כבר אין זמן למנוחה. ילדה תגידי כבר מה את רוצה!
והיא אומרת לך "די לשבת במה את בוהה?" למה את אוכלת?" ואין לך הסבר כי כל מה שאת רוצה זה הפסקה מהכל, לשבת ולא לחשוב לא עליה או עליו לא על אפאחד.
אבל הוא שוב מתקשר וכמה פעמיים תנתקי? ותברחי? אז את עונה והוא אומר שהוא אחר שהוא השתנה שוב שוב חוזר אומר "אני אוהב" .
ואז הן מגיעות נופלות וממשיכות לנזול למטה על הלחי ואז לצוואר ואת מנגבת אותם וזה פשוט לא מפסיק ואז בכל חנוק את אומרת שאת לא יכולה.
אחרי שיחה טעונה הוא אומר נדבר שאני יחזור ואת אומרת "אתה רואה כמה זה יהיה קשה? כל פעם שבוע ואז שוב 21 יום.
את מבין שאין לי את הכוחות בשביל זה שוב?!"
ומנתקת וכאן נגמרת השיחה האחרונה ככה את מבטיחה, אבל לא את יודעת שזה לא נגמר שהוא לא יפסיק ואת לא מסוגלת.
ששוב הוא יתקשר ואת שוב תעני כי זה מעגל כזה מערבולת מוזרה.
וכולן אומרת שאת חזקה ואפאחת לא מבינה כמה הוא חזק עליה, כמה הוא משפיע.
כי את עדין אוהבת גם אחרי כל מה שהוא עשה
באמת שכבר אין לי כוח.
בייי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*lihi XD*