מתחת לחצאית.

למען באמת ברגעים אלה ממש הולכת ונמוגה השביתה הארוכה ביותר בחיי.

אך גם העמוסה ביותר שאי פעם חוויתי.

נכנעתי לדחפים שלי לבסוף ופתחתי בלוג.

אני תמיד נכנעת לדחפים שלי הלוואי שהייתי מפסיקה עם זה לפעמים.

בינתיים אני רק מחכה שרותם או סיגל היקרות שלי יתעלמו לרגע ממצב רוחם הקודר שפקד אותם בתקופה האחרונה,ויועילו בטובם ליצור לי עיצוב.

(והייתי שמחה אם הם רק היו מפסיקות להיחנק מצחוק רק בגלל שקראתי לבלוג שלי מתחת לחצאית למען השם תתבגרו כבר שתיכן!).

הייתי מתפלספת ומספרת על עצמי אחרי הכל זהו הפוסט הראשון ורצוי שהוא יהיה ברור קצת יותר מהמרק העיסתי שאני כותבת בדרך כלל.

אבל תרגילי המתמטיקה שלי קוראים לי.

היו שלום !