לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


סתם סיפור רגיל על טוקיו הוטל ;]

Avatarכינוי: 

בת: 29

ICQ: 256496426 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2011


פרק 3:משחק

 

 טום הציץ לחדרה של סאמר,בודק האם התעוררה כבר.

עיניי הסיטו את מבטן ממסך הלפטופ אל אחי הנכנס לחדר.

"היי." אמר בשקט,סוגר את הדלת ומתיישב על הרצפה,מולי.

"היי..." לחשתי,סוגרת את הלפטופ.

"מה נשמע? איך את מרגישה?" שאל בהיסוס,הדאגה נוצצת בעיניו.

"לא משהו." נאנחתי.

"אני יכול לעזור?" שאל טום.

"אתה יכול להחזיר את הזמן אחורה?" שאלתי בייאוש.

"אני מבין שאני לא יכול לעזור..." הוא ליטף את פניי.

"טום,אני רוצה את הילד הזה.אני אשיג אותו.גם אם הוא יתנשק עם 50 בנות." התיישבתי,רוגז בקולי.

"סאם,תרגעי.את סתם עצבנית אז את רוצה להוכיח את עצמך.את לא באמת רוצה אותו." טום הביט בי.

תקעתי בו מבט כועס.

"אני כן!" אמרתי בקול מתפנק.

"סאמר,את רוצה אותו כמו שרצית את אוסטין,ג'יימס ודין.הוא סתם עוד גחמה שלך.את תשיגי אותו,על זה אני לא אתכווח,

אבל אחר כך הוא לא יעניין אותך ותיפרדי ממנו.זה בסך הכל רק משחק בשבילך." טום הביט בי בהרמת גבה.

הבטתי בו בכעס ושתקתי.

הוא צדק,אבל לי היה קשה לקבל את זה.התכחשתי.

טום קם מהרצפה והתקדם אל עבר הדלת,ולפני שפתח את הדלת אמר כמעט בלחישה "את תראי שאני צודק." ויצא.

עצמתי את עיניי.

'זה לא נכון.טום לא יודע כלום מהחיים שלו.הוא חושב שאם הוא ככה,אז כולם ככה.'

נשמתי במהירות וזרקתי את אחת מכריותיי על הדלת בעצבים.

"מטומטם." סיננתי.

פתחתי את הלפטופ ונכנסתי לבלוג שלי.

"תגובה אחת.טחח..." גיחכתי ולחצתי על התגובה.

 

"וואו.אתם נשמעים מושלמים.הלוואי ואני והאחים שלי היינו מסתדרים ככה."

 

"כן,הוא האח המושלם." עיקמתי את פניי.

עוד הייתי עצבנית עליו.

לחצתי על מענה לתגובה והתחלתי לרשום בחזרה;

 

"כן,לא תמיד אנחנו מסתדרים כל כך טוב.

לכל משפחה יש את הריבים שלה.

אבל זה מה שהופך אותנו,ואת כולם,למשפחה אחת גדולה ואוהבת."

 

התכוונתי ללחוץ על כפתור 'שלח' ואז התחרטתי ויצאתי מהבלוג,סוגרת את הלפטופ.

שיר שקט החל להתנגן ברחבי החדר והתחלתי לחפש את הפלאפון המצלצל.

"הלו?" עניתי,נאנחת.

"היי סאם.את רוצה לבוא לשכונה?" זה היה סיימון.

"מממ...בטח." עניתי.

"טוב,אז אנחנו פה.תבואי מתי שתרצי."

"אוקיי."

"ביי."

"בייצ'וק."

סיימון הוא היחיד עליו סמכתי מכל הג'ונגל הזה ששם.

הבטתי בשעון,

17:32

נעמדתי מול הארון,פותחת אותו ומוציאה ג'ינס,חולצה חמודה,וגרביים.

התארגנתי במהירות,סידרתי את שיערי ויצאתי מהבית.

ההגעה אל השכונה הייתה מהירה בזכות שהיה לי על מה לחשוב.

'אם הם קראו לי,אז הכל בסדר.הפדיחה עברה.'

וכשהגעתי,כולם זינקו עליי במבטים והשתררה דממה.

התקדמתי,מהססת מעט ולבסוף מגיעה.

"היי." אמרתי.

כל אחד קם וחיבק אותי,אמר שלום כמו שצריך.

"בואי,שבי." סיימון קרא לי ותפח בידו על הספה הישנה באמצע הפארק הנטוש.

התיישבתי,מקבלת פחית XL חדשה.

"תודה." חייכתי.

הערב עבר לאט,והתחלתי להשתעמם.

וברגע שהתכוונתי לומר להתראות לכולם וללכת,הוא הגיע.

"מה הוא עושה פה?" שאלתי בלחש,ליבי דופק בחוזקה.

"הזמנו אותו.זה לא טוב?" סיימון נראה פתאום מבולבל.

"מה? למה?" הבטתי בו עקום.

"חשבתי שזה מה שאת רוצה..." סיימון נאנח באי הבנה.

"מה זאת אומרת?" נשכתי את שפתי התחתונה.

"טום אמר לי שביקשת להזמין אותו.שאת רוצה לשחק קצת." הוא ענה.

"אה...טום אמר?" שאלתי.

סיימון הנהן,כעת כבר יצא מהבלבול.

"היי כולם." הוא התקרב ונעמד מול כולם.

"היי." עניתי בלחש.

"ביל,רוצה XL ?" סיימון שבר את הקרח.

"למה לא?" ביל חייך.

'אלוהים איזה חיוך יפה.'

"בוא,שב." הצעתי בחיוך שלא יכלו לסרב לו.

ביל התיישב,מחייך אליי.

זהו,עכשיו המשחק התחיל.ואין דרך חזרה.

 

"כן.אני שחקנית.

הכל משחק בשבילי.

אני העכביש וכולם נכנסים אל תוך הרשת שלי ונלכדים.

אף פעם לא אהבתי,אף פעם.

אני מסמנת את המטרה,

מגיעה אליה,

משיגה אותה,

משתעשעת איתה,

וזורקת אותה לפח.

אני לא מאמינה באהבה.

אין דבר כזה.

בזמן שבנות אחרות רודפות אחרי הבנים שהן אוהבות,

הבנים האלה רודפים אחריי.

הם נמאסים עליי ממש מהר,אני לא מספיקה להיות איתם שבוע.

ואז אני פשוט אומרת ביי.

נפרדתי מבנים בכל מיני דרכים מגוונות.

הודעות,טלפונים,פנים מול פנים,שלחתי אנשים,התנשקתי עם אחרים מול פניהם.

לא אכפת לי לפגוע.

כי בשבילי,הכל זה בסך הכל,משחק."



נכתב על ידי , 17/10/2011 13:54  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI_love_Tom אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I_love_Tom ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)