Blog With No Name
ניסיון זה פשוט השם שאנו נותנים לטעויות שלנו.. |
 כינוי:
בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 12/2007
פרק 2, תמליצו על בלוג עיצובים, זה גם בלוג ביקורות!
היי לכם אנשנושים =)
מניינים?!
מקווה שאהבתם את פרק אחד..
מעכשיו, הבלוג יהיה גם בלוג ביקורות אז אתם מוזמנים להזמין ממני!
אז.. שנתחיל?
בפרקים הקודמים:
"סיוון, באמת חשבת שתוכלי ללכת בלי להגיד שלום יפה? בואי! תעלי על הבמה!"
לא האמנתי למה ששמעתי. איך? איך לילי לא ידעה שיש לי פחד במה?
למרות שאני אוהבת לשיר! בפעם האחרונה שעליתי על במה, זה לא נגמר טוב.
בלעתי את הרוק שנשאר לי בגרון וחייכתי ללילי חיוך מזיוף ושואל.
הלכתי באיטויות רבה. קוויתי שהאדמה תבלע אותי, שמשהו יקרה!
לאחר מספר דקות, קרה הדבר ששינה את החיים שלי מן הקצה אל הקצה.
פרק 2:
פקחתי את עניי באיטיות. הראייה שלי היתה מטושטשת.
הבטתי סביב, הייתי בחדר יחסית קטן שכל קירותיו צבועים בצבע לבן חוור.
בעוד ראייתי התחילה להסתדר, ראשי הסתחרר.
"אמ.. סליחה? מישהו כאן?" ניסיתי לצעוק אבל גופי כאב ולכן המילים נשמעו חלשות וצרודות.
דממה שלטה בחדר המוזר.
הבטתי סביב וראיתי כמה מכשירים שמחוברים למין מחשב גדול.
אוי לא... חשבתי לעצמי.
האם אני, בבית חולים?
הזזתי את השמיכה הדקה שכיסתה את מחצית גופי ועמדתי על רגליי.
באותו רגע כאב קל עבר בגופי אבל לאט לאט הוא נחלש.
בכבדות רבה פתחתי את דלת החדר המוזר והחיוור,
והגעתי למסדרון ארוך ארוך ובו אנשים עוברים במהירות כשעל פניהם, מבטים רציניים ועסוקים.
"מתוקה? מה את עושה פה?" שמעתי קול רך ושואל.
הפניתי את מבטי הצידה וראיתי אישה, שיערתי שהיא אחות בבית החולים כמובן.
היא לבשה מדים ורדרדים ולשיערה קשת אדומה.
"מה? אני?" שאלתי בתמימות.
"כן חמודה.. את מטופלת בבית החולים?"
"אני חושבת שכן.. אני לא ממש יודעת.." עניתי לה. למרות שחשבתי שהיא יכלה לזהות שכן,
בגלל הכותנת הזוועתית שאיכשהו היתה מולבשת על גופי.
"טוב, אני חושבת שכדאי שתחזרי לחדר שבו שהית קודם" היא אמרה בקול תוהה.
"מה שמך חמודה?" היא שאלה.
" סיוון, סיוון פנדלר" עניתי לה בקול יציב ובטוח.
"טוב תשמעי מה נעשה, אני אלך לבדוק אם את מופיעה ברשימת המטופלים.
אם כן, אטלפן למספר של אמך. אם לא, אוכל לשחרר אותך מבית החולים מידית.
בסדר מתוקה?"
היא הסבירה לי בקול נעים ומתוק.
"כן! זה יהיה מצוין! תודה רבה.." עניתי לה בצורה הכי נחמדה שעלתה בראשי.
"אין בעד מה חמודה" היא חייכה אליי.
בצעדים קטנים וכואבים התחלתי ללכת חזרה לחדר בו שהיתי קודם.
נשכבתי על המיטה ונאנחתי בכבדות.
מה קרה אתמול? איך המסיבה נגמרה?
בהיתי בתקרת החדר שמרוב שהחוויר הוא היה חולני.
שמעתי צעדים ההולכים במסדרון שקרבים לחדרי.
הם לא היו קטנים ועצבניים כמו של אמי,
לא חלשים ואיטיים כמו של לילי,
ואף לא קטנים וחלשים כמו של האחות ההיא.
הם היו חזקים ומיהירים והדהדו בכל המסדרון.
שמעתי את ידית הדלת של החדר מסתובבת וחורקת אט אט,
עד שלבסוף הדלת נפתחה.
הרגשתי מסוחררת וראייתי הייתה מטושטשת שוב,
ולכן, לא ראיתי את מי שנכנס.
"סיוון? זאת את?!"
פה זה נגמר..
מקווה שאהבתם! =)
למרות שאני חשבתי שהיה יכול לצאת יותר טוב .. =/
יש למישהו בלוג עיצובים שהוא יכול להמליץ לי עליו?
אם כן, תרשמו פה בתוגובת! ורק תזכורת- זה גם בלוג ביקורות..
מממ... גיבו לי :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
