וואי..... =/
אתם לא מגיבים..
ולא מזמינים ביקורת!
חוצפנים!! :)
מקווה שתאהבו את פרק 3!!
בפרקים הקודמים:
שמעתי את ידית הדלת של החדר מסתובבת וחורקת אט אט,
עד שלבסוף הדלת נפתחה.
הרגשתי מסוחררת וראייתי הייתה מטושטשת שוב,
ולכן, לא ראיתי את מי שנכנס.
"סיוון? זאת את?!"
פרק 3:
"כן.. מי זה?" שאלתי בחשש, והראיה שלי עדיין לא השתפרה.
"זה תום! מה את לא מזהה?" תום..
ברגע ששמעתי אותו כל נקודת המבט שלי השתנתה.
במקום להיות ילדה שתקועה בבית חולים מסריח, בלי אמה לצדה,
הרגשתי מיוחדת. הילדה הכי בעלת מזל בעולם!
לבי פעם בחוזקה והרגשתי הרבה יותר טוב.
"תום! כאילו... אמ... אה.. מה אתה עושה פה?" שאלתי בגמגום וברגשות מעורבים.
"סיוו, אני פשוט לא מאמין שאת עוזבת.." הוא קטע את דבריי ולא טרח לענות לשאלתי.
אבל, הוא קרא לי סיוו! סיוו!
הוא הניח את ידו על רגלי החשופה, ושוב הרגשתי את אותו זרם חשמלי וממכר.
התסכלתי בעניו הכחולות הצלולות והוא הסתכל בעניי. המבטים שלנו התחברו ולא יכולנו להתנתק אחד מהשני.
זהו זה! חשבתי לעצמי.
זאת ההזמנות שלי להגיד לו שאני אוהבת אותו. לפני שאני טסה ללוס אנג'לס. לנצח...
למרות שתמיד דמיינתי את הוידוי המרגש יותר רומנטי.. על חוף ים מול שקיעה של שעות אחרה"צ,
ולא בבית חולים חיוור וחולני, אבל זה הכל עניין של איך בן אדם מסתכל על החיים.
"כן.. לגבי זה" עניתי ופניי הפכו ממוארים לקודרים ועצובים.
"כן?"
"אני, טוב זה ישמע מוזר! אבל.. מממ.. אני" רציתי להגיד לו איך אני מרגישה.
לפני שאני ממריאה הרחק הרחק מכאן ללוס אנג'לוס, לגור עם אבי,
בגלל שהורי גרושים.
"סיוון, אולי זה ישמע מוזר אבל..גם אני חושב בדיוק כמוך.
גם אני מרגיש את אותו זרם חשמלי וכל פעם שאני פוגש אותך אני מרגיש בחלום..
וזו הסיבה שאני כאן.סיוון, אני כל כך או"
"ששש..." השתקתי אותו. לא יכולתי להאמין למה ששמעו אוזני.
"אתה לא צריך לטרוח בכלל להגיד את זה. זה כבר מאוחר מידי.
אתה אוהב את יעל, והיא אוהבת אותך!
שלא לדבר על העובדה שאני טסה מחרתיים ואני לא אראה אותך יותר לעולם"
הייתי תוקפנית והדמעות החלו לפרוץ בחוזקה.
"אבל.."
"די! אני פשוט לא רוצה לשמוע יותר.. בבקשה! בבקשה לך!"
צעקתי עליו.
"אבל סיוון. אני אוהב אותך!"
הדמעות נחלשו אך עדיין פרצו. פשוט הומסתי מהמשפט הזה.
הבטתי בעניו הכחולות שנראו כל כך יציבות ובטוחות.
התקרבנו אחד אל השני, התנשקנו.
"תום... די...די!! זה לא הגיוני! זה לא אמור לקרות ככה!
פשוט... לך! לך! בסדר?" צעקתי כשחשבתי שניה אחרי המעשה.
הוא חבר של יעל! לא שלי, שלה!
למה זה חייב להיות ככה.. בכיתי.. למה??
הייתי חלשה.. עצמתי את עניי בניסיון להרדם כבר לאחר 10 דקות מלכתו של תום.
עד שלפתע קול עדין ובוכה שאל אותי:
"יעלוש?"
פה זה נגמר! דומה לסוף של פרק שעבר אבל לא נורא..
אוהבת אותכם! =)
גיבו לי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: