לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Blog With No Name


ניסיון זה פשוט השם שאנו נותנים לטעויות שלנו..

יום הולדת שמחAvatarכינוי: 

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

2/2008


הי לכם!
אם תשימו לב, לא עידכנתי מלא מלא זמן..
ואני גם לא הולכת לעדכן בקביעות!
הבלוג בערך נסגר, למרות שאני אמשיך לעדכן!
אני אכתוב כל מיני סיפורים (סיפור חדש) ואתם לא חייבים להגיב אבל אמבאלכם אין לי בעיה! [למה לא?!]
מהפוסט הבא אני לא הולכת לרשום כל מיני  דברים על היום או משו כזה,
ישר את הפרק!
 אני אעדכן לא בשביל הבלוג, זה רק כדי להוכיח לעצמי שאני יודעת לכתוב יפה ושאני משתפרת! אז..
בהצלחה?

פרק 1:
"מה, את צוחקת עליי?" טל שאלה שירי בתדהמה.
"לא.. עם כמה שזה עצוב לא.."
שירי הביטה בחברתה שקיוותה שתנחם אותה ותשפר את הרגשתה.
אך טל, כמו כל תלמידי בית ספר תיכון גריי-דר, הייתה חסרת מילים!
"איך? איך נתתי לזה לקרות?!" שירי שאלה בעצבות.
טל הביטה בחברתה חסרת האונים ולא האמינה לדבר גם היא.
"שיריייי" צעקה חדה נשמע במסדרונות בית הספר.
שירי עשתה את עצמה כלא שומעת ופתחה ארונית ירוקה שניצבה מולה ומול טל.
"אוי לא.. לא עוד פעם.." שירי לחשה אל טל, וטל הנהנה בראשה לאות הסכם.
"אוי שירי סוף סוף מצאתי אותך!" אותו קול חודר נשמע מבעד לראשה של שירי.
היא כווצה את פניה לאות רוגז והסתובבה אל הדמות באי רצון.
"כן תום?" היא שאלה.
"מה היה כל כך דחוף כדי להפריע לי דווקא עכשיו?"
תום היה אחד מידידיה הטובים! חוץ מבבית הספר כמובן.
בבית הספר הכל היה שונה.
שירי וטל היו שונות מתום.
במראה, בהתנהגות וכמו כן במעמדם בבית הספר.
היא לא העזה אפילו להביט לכוונו של תום,
שמע סיוון או קרן, חברותיה המקובלות של שירי, היו רואות.
"שמעתי על מה שקרה!" הוא צרח בהתרגשות ומשך לכוון השלושה תשומת לב.
"כן טוב, מה שהיה היה! וזה כבר לא משנה.. אבל אני חושבת שאתה צריך ללכת! ברצינות!
טוב נתראה אחרי זה בי!"
 היא אמרה במהירות הבזק, הניפה את ידה וכוונה את תום הרחק ממקום מוצאה.
"לא! רגע שירי!" הוא ענה בחולשה.
"אמרתי ביי!" כעסה.
היא לא חיכתה שיפנה את גבו מהמקום וכבר הלכה בצעדים מהירים הרחק משם.
"נו טל! את באה?" שאלה בקול יציב.
אך טל לא ענתה, רק הנהנה בראשה, הנהנה והלכה.
תום כעס.
נמאס לו, כבר נמאס לו מספיק!
הוא אהב את טל, אך תמיד אמרו לו כולם-
אהבה היא הגבול הדק של השנאה.
"זהו זה, זה נגמר.." מילמל ברשעות וכמה תלמידים בהו בו וצחקו יחד עם חבריהם.
אבל לתום זה לא היה אכפת.
הוא הביט בגב החולצה הורודה של שירי והבטיח:
"אני עוד אתנקם בך שירי. רק חכי. חכי ותראי.."







נכתב על ידי , 4/2/2008 14:44  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



369
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להילדה שמאחורי המסך.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הילדה שמאחורי המסך.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)