Blog With No Name
ניסיון זה פשוט השם שאנו נותנים לטעויות שלנו.. |
  כינוי:
בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
| 2/2008
הי לכם!
אם תשימו לב, לא עידכנתי מלא מלא זמן..
ואני גם לא הולכת לעדכן בקביעות!
הבלוג בערך נסגר, למרות שאני אמשיך לעדכן!
אני אכתוב כל מיני סיפורים (סיפור חדש) ואתם לא חייבים להגיב אבל אמבאלכם אין לי בעיה! [למה לא?!]
מהפוסט הבא אני לא הולכת לרשום כל מיני דברים על היום או משו כזה,
ישר את הפרק!
אני אעדכן לא בשביל הבלוג, זה רק כדי להוכיח לעצמי שאני יודעת לכתוב יפה ושאני משתפרת! אז..
בהצלחה?
פרק 1:
"מה, את צוחקת עליי?" טל שאלה שירי בתדהמה.
"לא.. עם כמה שזה עצוב לא.."
שירי הביטה בחברתה שקיוותה שתנחם אותה ותשפר את הרגשתה.
אך טל, כמו כל תלמידי בית ספר תיכון גריי-דר, הייתה חסרת מילים!
"איך? איך נתתי לזה לקרות?!" שירי שאלה בעצבות.
טל הביטה בחברתה חסרת האונים ולא האמינה לדבר גם היא.
"שיריייי" צעקה חדה נשמע במסדרונות בית הספר.
שירי עשתה את עצמה כלא שומעת ופתחה ארונית ירוקה שניצבה מולה ומול טל.
"אוי לא.. לא עוד פעם.." שירי לחשה אל טל, וטל הנהנה בראשה לאות הסכם.
"אוי שירי סוף סוף מצאתי אותך!" אותו קול חודר נשמע מבעד לראשה של שירי.
היא כווצה את פניה לאות רוגז והסתובבה אל הדמות באי רצון.
"כן תום?" היא שאלה.
"מה היה כל כך דחוף כדי להפריע לי דווקא עכשיו?"
תום היה אחד מידידיה הטובים! חוץ מבבית הספר כמובן.
בבית הספר הכל היה שונה.
שירי וטל היו שונות מתום.
במראה, בהתנהגות וכמו כן במעמדם בבית הספר.
היא לא העזה אפילו להביט לכוונו של תום,
שמע סיוון או קרן, חברותיה המקובלות של שירי, היו רואות.
"שמעתי על מה שקרה!" הוא צרח בהתרגשות ומשך לכוון השלושה תשומת לב.
"כן טוב, מה שהיה היה! וזה כבר לא משנה.. אבל אני חושבת שאתה צריך ללכת! ברצינות!
טוב נתראה אחרי זה בי!"
היא אמרה במהירות הבזק, הניפה את ידה וכוונה את תום הרחק ממקום מוצאה.
"לא! רגע שירי!" הוא ענה בחולשה.
"אמרתי ביי!" כעסה.
היא לא חיכתה שיפנה את גבו מהמקום וכבר הלכה בצעדים מהירים הרחק משם.
"נו טל! את באה?" שאלה בקול יציב.
אך טל לא ענתה, רק הנהנה בראשה, הנהנה והלכה.
תום כעס.
נמאס לו, כבר נמאס לו מספיק!
הוא אהב את טל, אך תמיד אמרו לו כולם-
אהבה היא הגבול הדק של השנאה.
"זהו זה, זה נגמר.." מילמל ברשעות וכמה תלמידים בהו בו וצחקו יחד עם חבריהם.
אבל לתום זה לא היה אכפת.
הוא הביט בגב החולצה הורודה של שירי והבטיח:
"אני עוד אתנקם בך שירי. רק חכי. חכי ותראי.."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
