החיים על פי מקס

לא להאמין. 7 חודשים עברו מאותו יום. יודעים איזה יום? היום שבוא אמרתי לה שאני אוהב אותה. מאותו יום אני וליאור חברים.

כשאני חושב על זה אני מרגיש שמחה, וואו. איך שרדנו ביחד כמעט הכל, החל מריבים קטנים ועד גדולים. והנה אנחנו היום.

אני לא כותב כאן כלום כי אני לא רוצה להרוס לה. אגיד רק דבר אחד - מצפה לה הפתעה היום בערב P:

אכתוב הכל מחר.

-

אז מה היה לנו היום?

המורה שלנו לפיזיולוגיה (-לבריאות?) אמר שיש מבחן בשעה הרביעית. יעני, כל יום שלישי יש לנו איתו שעתיים. שעה ראשונה ושעה רביעית.

קיצר, לפני שבוע בערך הודיעו לנו על מיצ"ב במורשת. המיצ"ב הזה היה היום. התלוננו למחנכת והיא אמרה שאנחנו צודקים ושהמבחן בפיזיולוגיה (-לבריאות) אמור להתבטל. סבבה. הכל היה טוב עד השעה הרביעית (המבחן במורשת התקיים והיה סבבה, עניתי על 22 שאלות נכון ובשאר ה-23 שאלות היססתי וחלק ניחשתי). בשעה הרביעית המורה מודיע לנו שאין מבחן. יש בוחן פתע. הוא צודק, כי לפי התקנון אסור שני מבחנים ביום, אבל מותר בוחן פתע. זה לא שאסור - פשוט, המעשה הזה כל כך מניאקי, זה כל כך מעצבן. הוא לא היה חייב לעשות את זה. אז מה אם הוא היה דוחה את המבחן לעוד שיעור?

שמחה וששון D= (אני לא מאמין שאני אומר את זה), מחזירים לי את המחשב היום!

סוף סוף לא אשתמש במחשב של אבא שלי, שאין בו אפילו טיפת פורנואהממוזיקה.

שלכם, מקס.

נ.ב. אני מופתע מה-9 תגובות בפוסט הראשון D=

הצלחה מסחררת...