אף אחד לא יכול בלי השני ?!

שוב מתיישב כאב על הלב,
לא נותן לאיש להתקרב.
נרתע ממגע, נרתע מאהבה,
מפחד שוב כמו אז להיפגע.
הוא מחייך שם בתמונה,
עם חצי חיוך וגומה.
כאילו כלום לא מפריע,
לא מפחיד ולא מרתיע.
ורק אני בחשיכה בוכה,
נותנת ללב שוב להיפגע.
בלי מילים, רק דמעות,
כמו נהר על הלחי זולגות.
עוד זיכרון שוטף ומגיע,
כמו גל שפתאום מהחוף מפתיע.
כמו דופק חזק שלא עוצר,
שלא נותן מהכאב להשתחרר.
רק חור בלב שלא נסגר,
כי לפתע פתאום הוא הפך לזר.
כאילו לא היה חלק מגופי,
כאילו לא נתתי לו פעם את ליבי.
רק שהפעם לא קיבלתי בחזרה,
הלב נשמר אצלו בתוך קופסא.
גם זה שקניתי לו וגם הלב האמיתי,
שהיה חלק גדול מאוד מאהבתי.
חייתי בתוך בועה שברגע התנפצה,
לא נתנה אף לא שנייה להתכונן למכה.
פתאום נפלתי חזק לאדמה,
אחרי תקופה שהייתה כ"כ מדהימה.
כמו לקבל פתאום סתירה,
מבן אדם שהיה כל עולמך.

ואני כמו תמיד נותנת לעצמי להיפגע,
כי אני תמימה.

ילדה, שמאמינה באהבה.

-העתקתי לילדה שאני לא מכירה-