מותק והעיר הגדולה

איזה לילה לבן גועלי,

צפוף, מסריח מבירה ושתן - יאק.

_______________________

מירמור, כעס עצמי, עצבים

אני הכי כועסת עלי כשאני לא מקשיבה

לבטן שלי, להרגשה הפנימית הזו המכונה אינטואיציה

כשאני בוחרת לא להגיד מה א נ י חושבת\ רוצה\ מרגישה

לא מביעה את עצמי

מעדיפה להיות "זורמת" קלילה,

אולי גם לא לקחת אחריות?

אבל בסוף מה שיוצא מזה זה שאני עצבנית על עצמי.

כי עשיתי דברים שאני לא באמת רוצה

אולי כי "לא נעים לי"

חשובה לי טובת אחרים מטובתי שלי?

זה כ"כ טיפשי, כי הרי בסופו של דבר,

אם לי יהיה טוב, אז גם לאחרים יהיה טוב.

ואם אני מוותרת כביכול לטובתם, אבל אחר כן מורמורית

ולא מרוצה (ומוציאה זאת קצת עליהם)- אז זה בכלל לא לטובתם לא?

אז אולי כדאי שאבדוק עם עצמי באמת מה א נ י רוצה קודם

אחרי שזה ברור לי, אני יכולה לותר או להתפשר אם ארגיש שזה המקום

___________________________________________________

ניאו, בעצם הכי היה בא לי לבוא איתך הביתה

אבל בגלל הלא נעים לי הזה

נשארתי לקפה לא הכרחי

שהיה נחמד מאד, אבל לא הכרחי

ואחר כך חיפשתי מונית שעה(!) עד שהגעתי הביתה,

רק כדי לראות שאתה לא שם,

כי העדפת לנסוע

קראפ!

איך אני מתה להיות בחיבוק החם שלך עכשיו

לא עוד לא נעים לי!

עוד - מה מותק רוצה

אותך

לילה לבן מחורבן.

הדבר הכי שווה הוא ההופעה של יודית שמתחילה עכשיו,

אבל כל מה שבא לי עכשיו זה רק לישון

גוטה נאכט