המון זמן לא עידכנתי, אני מרגישה שאני כל פעם יוצאת מתקופה לחוצה ונכנסת לאחת חדשה.
כל פעם חשבתי לעצמי שאני רוצה לעדכן, ואפילו כבר הייתי מנסחת לעצמי בראש מה אני ארשום.. אבל משום מה תמיד המחשבה שאני אבזבז זמן הייתה גוברת והייתי מוותרת על עדכון.
לפני כמעט שבועיים ניגשתי סוף סוף לפסיכומטרי אחרי תקופה נוראית וארוכה שהייתה לי.
הייתי בסטרס מתמיד, מה גם שלקראת הסוף הייתי חולה במשך כמעט שלושה שבועות שפשוט גמרו אותי..
גם הרגשות אשמה שאני לא מצליחה ללמוד כמו שצריך, וגם פיזית פשוט לא יכולתי לקום מהמיטה.
לכל זה הצטרפו השיפוצים שההורים שלי עשו בבית בדיוק בתקופה הזאת, וריבים עם המנהלת שלי מהעבודה שכנראה חשבה שאני מעמידה פני חולה.
אבל טוב שזה מאחוריי, ועכשיו אני רק מחזיקה לעצמי אצבעות שהסיוט הזה שעברתי היה שווה את זה.
אחר כך בלי הרבה הפסקה חזרתי לעבוד בכל הכוח.. ותוך כדי יש לי הרבה מה לתכנן ולחקור.
אם זה לימודים ומוסדות, אם זה טיול.. ובאופן כללי מה קורה איתי הלאה בחיים.
קשה להסתכל קדימה ולקבל החלטות שישנו את השנים הקרובות וישפיעו כנראה גם על איך שהחיים שלי יראו בעתיד.
וזהו.. שוב פעם אני בצומת, צריכה לקבל החלטות, צריכה להחליט מה חשוב לי יותר מדברים אחרים.. ופשוט לדחוף קדימה.
כי אם פעם הייתי מצליחה להסיר את האחריות ולתת לאנשים אחרים לקבוע בשבילי או להזיז את העניינים.
היום, בגיל הזה - זה אך ורק בידיים שלי.
אבל אני יודעת שאני מוקפת באנשים הנכונים, שתמיד ייעצו, יעזרו וירצו את הכי טוב בשבילי.
אז לפחות יש לי גב להשען עליו. ובאמת שבתקופה של הפסיכומטרי הזנחתי כל כך הרבה אנשים.
אבל מי שדאג והיה לו חשוב.. באמת ניסה, ושאל וספג את כל המירמור שלי. אז זה אנשים שאני באמת מעריכה.
ועם הזמן אני גם לומדת שלפעמים האנשים שפעם נשענת וסמכת עליהם כבר לא שם יותר. וזה בסדר.
אז שיהיה לנו המשך שבוע נפלא.
מחכה לי תקופה לחוצה. מקווה שאמצא זמן לעיתים קרובות יותר כדי לעדכן פה.
3>
רות
קצת זכרונות מניו יורק המושלמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
