היה היה פעם זאב אחד קטן

בדרך כלל מעונן אבל כשאתה פה אז לא. איך ברגע אחד יכול להיות מאושר ואז לא ואז כן ואז לא. כמה הפכפך הכל, כל העולם הענק הזה.

אתה הולך לישון בטוח שהשגת משהו ואתה קם ומגלה שאיבדת אותו, אתה מכין קפה ובמפתיע דפיקת דלת, צלצול טלפון יכולים לשנות את העולם שלך, למעוך אותו ולעצב אותו מחדש. פתאום העולם הוא בלי אתה. אבל למחרת מגיע הוא. והוא לא מבין מה הוא עושה לא בסדר, למה הוא לא מצליח להגיע אלי, למה הכל נעול סגור על בריח ואין מפתח, לא יודע איפה הוא, אולי הלך לאיבוד, אולי אתה לקחת אותו. כמה הייתי נותן בשביל לדעת איפה המפתח הרזרבי, למצוא אותו ולהביא לו, שיוכל להיכנס. והוא לא מבין מה לא בסדר, פותח ידית פותח ידית אבל הכל נעול נעול נעול, כלום, אין קול ואין עונה, חומה סינית גבוהה. ואני מנסה להגיד לו המפתח אצלך. שיתקשר אליך אולי תביא.

אבל אתה מזמן כבר לא עונה, נעלת את עצמך ואותי ועכשיו הכל סגור, צריך פה פורץ. והוא לא יזמין פורץ הוא מתקמץ עלי, על המונית אפילו לא הציע להתחלק. איפה אתה, תמיד באת כשלבד, אתה שומע, גם עכשיו אני לבד, אני איתו אבל בעצם לבד, כי איתו זה לא איתך, איתו זה בלעדיך. עכשיו אני אומר לו כל הזמן אני לא שלך ואתה לא שלי אתה. אבל הוא לא מאמין, אומר שהוא שלי אבל לא מבין שאני שלך.

אני חיכיתי. אני חיכיתי שתבוא. אמרו לי שתיכף תחזור, הנה עוד שניה אתה פה.

יושב במדרגות מחכה, על החומה מחכה, ליד הדלת מחכה. אני חיכיתי אני הבטחתי, אני אמרתי. אתה אמרת שהמילה שלי שווה להכל, שאני יכול לברוא וליצור ולצבוע באותה מידה שאני יכול להרוס להחריב ולשרוף. אמרת שמילים הן נשק. אני חיכיתי. אני חיכיתי עד שלא יכולתי. אני ישבתי על המדרגות וחיכיתי, אני מבטיח לך. באמת שחיכיתי. ודיברתי וכתבתי וצרחתי לך. אמרו לי שתיכף תשוב. באמת שניסיתי. הסתכלתי על שמיים כחולים עמוקים עצובים ועל עננים שעושים לי לבכות וחיכיתי. השמש עלתה שקעה ועלתה ושקעה במין מעגל אינסופי שהיה לפני שנולדתי ויהיה אחרי שאני אמות. ואני חיכיתי לך. בגשם בקור בשמש בחום אני חיכיתי. רק לשמוע את הצלצול של נעילת הרכב שלך, את הדלת הנסגרת.

עד שלא יכולתי. אני כעסתי, אתה הבטחת לבוא ואני הבטחתי לחכות. אני חיכיתי והלכתי ורק אז אתה באת. אמרת שהמילים שלי יכולות לברוא עולם שלם. אולי אברא לי עולם קטן משלנו, שבוא אני אחכה ואתה תבוא.

אני ילד הומו אכזבה. אמרתם שאתם מקבלים אבל אני תמיד יהיה ילד הומו אכזבה. לכולם כבר יש ילדים ורק אני רווק אכזבה. ילדים אצלי זה סימן שאלה.

אני בכלל לא רוצה ילדים, לא אוהב, לא מחבב ילדים. גם בתור דוד אני לא מוצלח במיוחד.

כולם אוהבים את דוד א', אליי באים רק מעל גיל 10. הם בעצמם יודעים שאני חסר סבלנות.

דוד אכזבה. דוד הומו אכזבה. היא קטנה עם שמלה ופרחים באה אלי ואומרת למה יש לך שרשרת. אתה בת? אתה בת יאיר? ואני ממתיק סוד לא עונה, ממשיך לערבב את הקפה שלי. אבל הלב שלי צועק לה את יודעת מה מיידלע, אני בת, בסדר? מקובל עלייך? אני בת!

בואי נשחק בבובות, אני ואת. ולמה יש לי שפם את שואלת? כי ככה זה בעולם. לפעמים בנים אוהבים בנים וככה אנחנו חיים. ככה אני מותק, דוד הומו אכזבה.

בחתונות הדודות באות אומרות לי בקרוב אצלך בקרוב אצלך. מה בקרוב אצלי? בקרוב אצלך! לפעמים בא לי לקחת את המיקרופון ולהגיד "בקרוב? בקרוב בתחת שלי!"

מתי אני אתחתן את שואלת? בעולם אחר אולי. אני בכלל לא רוצה חתונה, אני אחיין הומו אכזבה. לא רוצה ילדים גם.

אני ילד הומו אכזבה. אבל החלומות שלי מתוקים. רואה אותך איתי בבקתה מעץ באמצע היער עם שני כלבים ושני ילדים ואח בוערת ותותים במקרר כל הזמן ושלג בחורף ובקיץ שמש ובבוקר לשבת במרפסת עם כוס קפה ושמיכה עבה ולהריח כל יום לפני שהוא מגיע ולהריח אותך לידי נושם נשימות רכות ומחייך אלי בעולם הפרטי שלנו.

אני ילד הומו אכזבה, אבל החלומות שלי מתוקים.