פרק 18

טום בא להגיד משהו אבל מלודי שמה את ידה על פיו במהירות וגררה אותו משם לתוך החדר שלה.

"למה?!"

"ככה! אתה לא תמיד חייב להפריע באמצע!"

היא התיישבה על כיסא המחשב.

_

ביל ונטלי התנתקו, הסתכלו אחד על השנייה, נטלי המשיכה ללטף אותו ברכות, היא קירבה את שפתיה לאוזנו ולחשה לו.

"אני אוהבת אותך"

"גם אני אוהב אותך"

הוא לחש לה בחזרה וליטף את פניה בעדינות.

_

למחרת בבוקר:

מלודי התעוררה לפני כולם, היא הסתכלה הצידה וראתה לצידה את טום שרק בוקסר על גופו והראסטות שלו מפוזרות לכל מקום, ובמיטה מולם ישנו נטלי וביל.

היא הסתכלה לכיוון השעון וקפצה מן המיטה במהירות.

"תקומו! השעון לא צלצל! אנחנו נאחר!"

היא צעקה ברחבי החדר ונכנסה למקלחת.

"מה?! פאק!!"

נטלי קמה גם היא במהירות והלכה לארון שלה, מחפשת בגדים ללבוש. רק טום וביל קמו באיטיות ולא הבינו על מה כל המומה.

"אז נאחר.. מה כבר קרה?"

אמר טום בעייפות.

"אתם יכולים לקום להתארגן כבר?!"

מלודי יצאה מן המקלחת לבושה, ומאופרת טיפה, היא לקחה את מברשת שיער שלה וסירקה את שערותיה הבלונדיניות בזמן שנטלי נכנסה למקלחת.

מלודי לקחה שתי כריות והעיפה על טום וביל.

"הופה! מה קרה?!"

"תתארגנו כבר! אנחנו נאחר!"

"אז נאחר, מה כבר יקרה?"

"טוםםם!!"

צעקה מלודי וטום קפץ מהמיטה בבהלה.

"אוקייאוקיי! תרגעי! קום ביל"

שני הבנים קמו מן המיטה והתחילו להתארגן גם הם לבית ספר.

_

"טום וביל! אתם מוכנים בבקשה לרדת לפה כבר?!"

צעקה מלודי מדלת הכניסה.

"אנחנו באים!"

צעק לה טום בחזרה ויכלו לשמוע את הצעדים שלהם במדרגות.

"תודה רבה באמת"

"ככה אומרים לנו בוקר טוב?"

טום התקרב לעברה של מלודי ורכן אליה, מקרב את שפתיו לשלה.

"הולכים"

מלודי הפנתה את גופה לכיוון הדלת מה שגרם לטום לאבד טיפה את שיווי המשקל וליפול על הרצפה, הבנות פתחו את הדלת ויצאו וביל עזר לטום לקום מן הרצפה בזמן שהוא צוחק.

"הבנות האלה.."

אמר טום בשקט והם יצאו אחריהן.

"פאק"

אמרה מלודי לנטלי בשקט.

"מה קרה?"

"היום אני אמורה לספר לטום"

"ומתי את הולכת לעשות את זה?"

"אין לי מושג"

הבנות המשיכו לדבר בניהן בנתיים שטום וביל הלכו אחריהן מתפקעים מצחוק עד לשער בית הספר.

"אז.. נראה אתכן.. מאוחר יותר?"

"כן, בטח"

הם התחבקו והבנות התחילו להתקדם לכיוון הכיתה שלהן כשבדרך ניקול, קטרין ומיקה עצרו אותן.

"סיפרת לו?"

"עוד לא"

"אז כדי לך למהר, לפני שאנחנו נספר"

"אולי תירגעו?! תפסיקו לאיים עלייה כבר!"

נטלי התערבה בשיחה.

"מי את חושבת שאת שתגידי לנו מה לעשות?!"

"אתן כל כך קנאיות, זה דוחה"

"קנאיות?"

מיקה הסתכלה עלייה במבט מזלזל.

"כן, קנאיות. אתן לא יכולות לסבול את זה שטום מאוהב במלודי, ולא בכן"

"ט'חח, אם אנחנו לא היינו מציאות לה את הרעיון, היא החיים לא הייתה איתו, ועכשיו, היא החליטה להפסיק הכל באמצע"

"נכון, כי היא התאהבה בו, היא לא רוצה לפגוע בו!"

"חבל מאוד, עכשיו מלודי, יש לך עד ארוחת הצהריים לספר לו, אם לא, אנחנו כבר נספר, ולא בדרך נעימה"

איימה עלייה קטרין והשלושה הלכו משם.

"זונות"

קיללה נטלי.

"אני לא מאמינה שהסתבכתי בזה בכלל! אני חייבת להגיד לו לפניהן"

אמרה מלודי בלחץ והתחילה ללכת לחפש את טום.

"את לא חייבת כלום!"

נטלי תפסה בידה ועצרה ואתה.

"את לא מבינה שאם אני לא אספר לו הן יספרו, ואז יהיה הרבה יותר נורא"

היא השתחררה מאחיזתה והתחילה ללכת ברחבי בית הספר, מחפשת את טום, לבסוף היא מצאה אותו יושב על הדשא עם חברים שלו, היא התקדמה לעברם באיטיות, חושבת איך לנסח את זה בצורה הכי טובה שהיא יכולה.

"טום?"

היא אמרה בשקט והוא סובב את מבטו אחורה ונעמד במהירות.

"היי.."

הוא חייך לעברה וליטף את פניה.

"אנחנו יכולים לדבר?"

"כן, בטח"

הם הלכו הצידה.

"קרה משהו?"

"אני צריכה לספר לך משהו"

מלודי נשכה את שפתיה והשפילה את מבטה, נושמת עמוק.

"מה קרה?"