נממ.. בזמן האחרון התגובות ממש ירדו \:

ואנחנו אוהבות שמגיבים לנו ואומרים מה חושבים על הפרק, כדי שנוכל לדעת במה לשפר [:

תגיבו 33>

פרק 19

"א..אני.. אני.."

מלודי התחילה לגמגם ולהילחץ.

"מה קרה?"

טום הרים את מבטה אליו.

"א..אני.. אני אוהבת אותך"

היא חייכה חיוך מפגר וחיבקה אותו.

"גם אני אותך, אבל זה מה שרצית להגיד לי?"

"ה..הא.. כן"

"מצחיקה אחת"

הוא רכן ונשק לה.

"נדבר אחר כך"

היא חייכה לעברו והסתלקה משם במהירות, מרגישה מפגרת.

"נו מה קרה?"

שאלה אותה נטלי כשהיא הגיעה אליה.

"הא.."

"אמרת לו?"

"לא העזתי"

"יופי, גם לא היית צריכה להגיד לו, עכשיו בואי לפני שנאחר לשיעור"

היא תפסה בידה וגררה אותה אחריה לכיתה.

_

"מלודי הייתה ממש מוזרה היום"

טום וביל ישבו על ספסל בחצר בית הספר.

"תגדיר מוזרה"

"היא אמרה לי שהיא צריכה להגיד לי משהו חשוב ולקחה אותי הצידה, והתחילה לגמגם ונעשתה אדומה מרוב לחץ, ובסוף היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי"

"מה מוזר בזה?"

"שהיא לקחה אותי הצידה בשביל זה, וגם נעשתה כל כך לחוצה"

"אני לא מבין"

"אתה חושב שקרה משהו?"

שאל טום בלחץ.

"מה כבר יכול לקרות?"

"אין לי מושג"

השפיל טום את מבטו, מנסה לחשוב מה כבר היה יכול לקרות לה.

"טוומייי!"

הם שמעו צעקה מרחוק והרימו את ראשם, ניקול התקדמה לעברם בחיוך ענקי.

"מה קורה?"

היא חיבקה את שניהם ונתנה להם נשיקה על הלחי.

"סבבה, את?"

"מצוין! ביל מזל טוב!"

"על מה?"

"שמעתי שיש לך חברה חדשה"

חייכה ניקול.

"הא כן, תודה"

הוא חייך לעברה בחזרה.

"מי זאת?"

"נטלי"

"נטלי? החברה של מלודי?"

ניקול הרימה את גבותיה בפליאה.

"כן, למה את מופתעת?"

הא לא סתם"

היא הפנתה את מבאה לכיוון טום.

"מלודי סיפרה לך כבר?"

טום הרים את מבטו והסתכל עלייה בשאלה.

"סיפרה מה?"

"אז היא לא סיפרה.."

"מה היא הייתה צריכה לספר לי?"

"לא, סתם. היא בטח תספר לך אחר כך"

"זה משהו חשוב?"

"אני לא יודעת"

משכה ניקול בכתפייה מנסה להתחמק משאלותיו של טום.

"אם את יודעת מה היא צריכה לספר לי, אז את גם יודעת אם זה חשוב או לא, לא?"

טום לא הרפה ממנה.

"אם היא עדיין לא סיפרה לך כנראה שזה לא כזה חשוב, טוב אני חייבת ללכת, נדבר כבר!"

ניקול הלכה משם במהירות.

"מוזר.."

"מאוד!"

"יאללה בוא לאכול"

טום וביל קמו מן הספסל והתקדמו לכיוון הקפטריה, הם נכנסו פנימה והתיישבו בשולחן עם מלודי, נטלי וחברים שלהם.

"תקשיבי, מה היית צריכה להגיד לי בהפסקה?"

פנה טום למלודי.

"לא, סתם. זה לא היה משהו חשוב"

התחמקה מלודי ופתאום נשמעו רעשים ברמקול הבית הספר, וקולה של קטרין נשמע.

"שלום תלמידים יקרים"

היא התחילה לדבר כאילו היא הולכת להגיד משהו חשוב.

"אנחנו בטוחות שכולכם מכירים את טום קאוליץ, ואת החברה שלו מלודי"

ברגע שמלודי שמעה את זה היא התחילה להילחץ, נטלי תפסה בידה מתחת לשולחן והרגיעה אותה.

"טום קאוליץ, הנער הכי מקובל בבית ספר, שאפילו יצא עם שלושה בנות באותו הזמן, ואף אחת מהן לא גילתה את זה, עד שהוא נפרד משלושתן"

היא כחכחה בגרונה והמשיכה.

"אבל חשבנו לעצמנו, עם טום באמת יודע הכל על מלודי"

מלודי נשכה את שפתיה ורצתה שהאדמה פשוט תבלה אותה.

"כשהיא הגיעה לפה, אף אחד לא שם עלייה. כשהיא הגיעה לפה וגילתה את מה שטום עושה, היא שנאה אותו מאוד והבטיחה לעצמה שהיא בחיים לא תהיה עם בן כזה"

טום סובב את מבטו למלודי והרים את גבותיו בשאלה.

"אבל אני ניקול ומיקה, הבנות שטום יצא עם שלושתן ביחד, הראשונות שהתחברנו עלייה, כי אנחנו נחמדות, מדהימות, מקסימות...."

היא רצתה להמשיך להחמיא לעצמן אך כששמע את קריאות הבוז הפסיקה.

"וכשביקשנו ממנה עזרה בלנקום בטום קאוליץ, היא הסכימה, ואפילו שמחה, היא גרמה לו להתאהב בה נואשות ואמורה לשבור לו את הלב, אך עכשיו, אחרי שעזרנו לה להיות מקובלת, הדוחה הזאת החליטה שהיא לא עוזרת לנו יותר, אז טום, מלודי לא באמת אוהבת אותך, הכל היה חלק מנקמה, שתאמת? הכל מגיע לך"

קטרין כיבתה את המיקרופון וחייכה לעצמה חיוך מנצח.

טום הביט במלודי במבט קר, כועס, מאיים. הוא לא האמין שהיא עשתה לו את זה, היא הבת הראשונה שהוא התאהב בה, הוא לא האמין שכל מה שהיא גרמה לו להרגיש היה חלק מנקמה.

"טום.."

מלודי אמרה בשקט.

טום לא ענה, הוא קם בכעס מן הכיסא ויצא מהקפטריה.