אז הנה הפרק הראשון [:

העיצוב בעיניי מדהים, וכמו ששמתם לב השם החדש של הסיפור הוא One Last Kiss.

עוד 7 ימים לי [מרווה] יש יום הולדת DD:

וסיימנו כבר ללמוד ככה שיהיה לנו פחות לחץ ונוכל לכתוב יותר

קריאה מהנה 33>

שיר לפרק -

High School Musical - Start Of Something New

פרק 1

"אני חייבת ללכת לעבודה"

"תדברי איתי מאוחר יותר"

"ברור, להתראות"

היא לקחה את המצלמה שלה, חיבקה את לוסי ויצאה מן הבית.

זוהי אליסון, אבל כולם קוראים לה אליס, היא בת 18 וכבר סיימה ללמוד. היא גרה בפריז ועובדת בבית הקפה "האוס". לפני שנתיים בדיוק היא גרה בברלין, ובגיל 17 וחצי עברה בחזרה לצרפת ונפגשה שוב עם לוסי, החברה הכי טובה שלה מאז או מעולם. היא חולמת להיות צלמת ולעשות טיול גדול בכל העולם. אליסון ולוסי גרות בדירה אחת יחד עם עוד חברה שלהן, אמנדה.

היא נכנסה לתוך הבית קפה ושמה על עצמה סינר, יצאה החוצה ונעמדה ליד הדלפק, מחכה לאנשים שיבואו ויזמינו.

"שלום, אפשר להזמין קפה אחד?"

איש מבוגר שנראה בסביבות ה40, לבוש בחליפה שחורה נעמד ליד הדלפק.

"כן, בטח"

היא השיבה בחיוך, לקחה כוס גדולה לבנה ושמה בה קפה מן המכונה.

"12 יורו בבקשה"

היא הגישה לו את הכוס.

הגבר חיטט בכיסו ולבסוף הוציא כמה מטבעות יורו והגיש לה.

"תודה רבה"

"בבקשה"

היא חייכה חזרה וניקתה טיפה את הסינר שלה שהספיק כבר להתלכלך.

לפתע דלת הבית קפה נפתחה ו3 בנות, נכנסו לתוך הבית קפה, הן היו לבושות בבגדים שחורים ואיילנר מסביב לעיניים, לאחת מהן היה שיער בלונדיני חלק עם פסים ורודים בצדדים ופוני על המצח, לשנייה היה שיער שחור קצת עם פוני על הצד ולשלישית היה שיער חום טיפה מטולטל, לבלונדינית הייתה חולצה שהיה כתוב עלייה "טוקיו הוטל" ומתחת תמונה של הלהקה, ולשלושתן היו שרשרות עם הסמל שלהם.

'מה כל כך מיוחד בהם שבנות פשוט מאוהבות בהם?'

היא חשבה לעצמה ונאנחה, רואה את הבנות מתקדמות לעברה.

"שלום"

אחת מהן חייכה לעברה והשלושה התיישבו על הכיסאות ליד הדלפק.

"תרצו משהו?"

"שני נס קפה וקפוצ'ינו אחד"

היא חייכה והגישה לה את הכסף.

"כבר מגיע"

היא השיבה להן וכעבור כמה דקות חזרה עם שלוש כוסות גדולות עם השתייה שהן הזמינו והגישה להן אותן.

"יש לי שאלה"

"כן?"

"מה כל כך מיוחד בלהקה הזאת שכל כך הרבה בנות מתות עליהם?"

שאלה והצביעה על החולצה.

"אנחנו פשוט אוהבות את המוזיקה שלהם"

השחרחורת ענתה לה.

"הסולן נראה כל כך מוזר"

צחקה.

"יש לו מראה מאוד מיוחד, בגלל זה המון בנות מתות עליו"

"כן, מראה מיוחד, אבל מוזר"

"הם מוכשרים!"

קראה הבלונדינית וציחקקה.

"יש המון להקות מוכשרות"

"כן, אבל הם ממש צעירים"

"בני כמה הם?"

"שני אלה"

היא הצביעה על נער דווקא דיי יפה, עם ראסטות ועיניים חומות דבש ועל הסולן.

"הם תאומים בני 18 וחצי"

"18 וחצי?!"

היא התפלאה, באמת צעירים.

"כן, והשניים האחרים בני 19 ו21"

"וואלה, באמת צעירים"

חייכה ולפתע לוסי נכנסה לתוך בית הקפה.

"מה את עושה פה?"

"שכחת את הפלאפון שלך אצלי מפגרת"

היא צחקה והגישה לה אותו.

"וואי באמת חיפשתי אותו!"

"פעם הבאה אל תשכחי אותו"

היא הפנתה את מבטה לכיוונן של הבנות והסתכלה עליהן במבט מבולבל.

"היי, זאת לא הלהקה המפורסמת הזאת? נו ברח לי השם שלה"

"טוקיו הוטל"

הנערה בעלת השיער החום ענתה.

"זהו! מה אתן מעריצות שלהם?"

"כן"

"בנות כמה אתן?"

"אנחנו בנות 15 וחצי, ואתן?"

"18"

צחקה וחייכה.

"טוב תקשיבי אני חייבת לעוף! אני אדבר איתך"

לוסי יצאה מן הבית קפה במהירות.

"אליס, את יכולה ללכת הביתה, אנחנו סוגרים מוקדם היום"

הבוס שלה קרא לה.

"תודה"

היא שמחה כל כך, היא רצתה ללכת לכיכר העיר לצלם את הפסל החדש שהעמידו שם, היא חובבת צילום מושבעת.

"אנחנו הולכות, היה נחמד להכיר"

הן נפרדו ממנה ויצאו מן בית הקפה.

היא הורידה את הסינר ותלתה אותו על אחד הקולבים, היא לקחה את המצלמה שלה מן התא, שמה את התיק על כתפה ויצאה מן בית הקפה.

היא החליטה ללכת ברגל לכיכר העיר, היא הביטה לכל הכיוונים וחייכה, כאילו היא מעולם לא הייתה שם, למרות שגרה שם כמעט כל חייה, המזג האוויר היה נעים והרוח הקרירה העיפה את שערותיה אחורה.

היא לא שמה לב לאן היא הולכת עד שלפתע היא נתקלה במישהו, עפה אחורה והמצלמה שלה נפלה על הרצפה.