פרק 4

"ה..הוא יפה.."

היא ענתה בגרמנית כדי שהנער יבין שהוא יכול לדבר גרמנית ובחנה אותו הוא היה גבוה ויפה שעמד, היא כבר ידעה מי זה, הרי לא סתם הוא על הפוסטר עצמו.

"טום קאוליץ"

הוא הציג את עצמו בחיוך ומיהר לשים שוב את משקפי השמש והכובע צמר, הכניס את כל הראסטות שלו פנימה.

"אני יודעת, אתה אח של ביל נכון?"

"כן, ואת?"

"אני אליסון, זאת אומרת אליס, אני נפגשתי עם אח שלך"

"הא את זאת שהפלאפון שלה היה אצלו, נכון?"

"כן"

היא צחקה במבוכה.

"מה אתה עושה פה בכלל?"

"יצאתי להסתובב עם ביל, ואין לי מושג איפה הוא עכשיו"

טום משך בכתפיו וצחק.

"אליס!!"

אליס שמעה צעקה מאחוריה והסתובבה, קולטת את לוסי מתקדמת לעברה במהירות.

"היי, מה סיימת לעבוד?"

"כן, באתי להיות איתך, את לא עסוקה אני מקווה"

היא הפנתה את מבטה לכיוון טום וחקרה אותי מלמעלה ועד למטה, וטום חקר אותה.

"לא מה פתאום, לוסי תכירי זה..."

"טום קאוליץ"

טום קטע אותה באמצע וחייך לעברה של לוסי.

"לוסי"

היא חייכה לעברו בחזרה והסמיקה טיפה.

"אז מה את עושה פה?"

"שיחררו אותי מוקדם, אז באתי לצלם פה"

"כל היום את מצלמת, מה יהיה איתך?!"

קראה לוסי בציניות והשלושה צחקו.

"אוו הנה אתה טום! חיפשתי אותך בכל מקום!"

ביל הגיח משום מקום.

"אתה חיפשת אותי?! אני חיפשתי אותך מה אתה בסדר?!"

"אני בסדר גמור, אתה טיפה דפוק בראש"

"מי שמדבר על דפוק בראש, יש קיפוד!"

"תמנון!"

הבנים המשיכו לריב כשפתאום לוסי ואליס התחילו להתפקע מצחוק וביל סובב את מבטו והסמיק, הוא לא שם לב שאליס שם.

"מ..מצטער על זה.."

"זה בסדר, אחים תמיד רבים"

"אני עוד בהכחשה שאני אח שלו בכלל"

אמר ביל והרגיש את מרפקו של טום בין צלעותיו והתקפל.

"רגע!!!!"

צעקה לוסי פתאום בהתרגשות אחרי שעמדה שנה בצד ורק הביטה בשניים חושבת בינה לבין עצמה מאיפה היא מזהה אותם.

"אמא'לה, מה קרה?"

"אתם טום וביל קאוליץ מטוקיו הוטל?!"

"בוקר טוב גם לך"

גיחכה אליס.

"אוומייגאד אני לא מאמינה!"

לוסי שמה את ידיה על פיה.

"את יכולה בבקשה לא לצעוק את זה, אנחנו לא רוצים שיזהו אותנו"

ביל ניסה להשתיק אותה.

"כ..כמו..כמובן ממ.. אני לוסי!"

חייכה לוסי בהתרגשות ואליס ניסתה להפסיק אותה מלהתנהג כמו מפגרת.

"נעים להכיר"

חייך טום ושיחק בסיידליפ שלו בזמן שהוא סוקר את כל גופה.

לפתע הפלאפון של אליס צלצל, זאת הייתה אמנדה.

"היי אמנדה"

"איפה אתן?"

"ליד מגדל האייפל"

"מה אתן עושות שם? שוב הלכת לצלם?"

נאנחה אמנדה.

"כן, שוב הלכתי לצלם"

"מתי אתן באות?"

"עוד מעט"

"סבבה, ביי"

הן ניתקו ואליס שמה את הפלאפון חזרה בכיס שלה.

"אנחנו צריכות ללכת"

היא אמרה ולפתע הרגישה שמשהו נשבר בידיים שלה, היא הסתכלה למטה וראתה שהמצלמה שלה נשברה.

"לא יכול להיות!"

"איך היא נשברה פתאום??"

"כנראה בגלל שהיא נפלה"

"מה שנתקלתי בך?"

שאל ביל ואליס הנהנה בראשה.

"וואי אני ממש מצטער"

"זה בסדר.. זאת לא אשמתך.. אני צריכה לקנות חדשה"

"מאיפה בדיוק תשיגי את הכסף לקנות חדשה?"

"אני לא יודעת, אבל אני אשיג.. איכשהו.."

ביל חשב טיפה עד שעלה לו רעיון מבריק.

"יש לי רעיון"

"מה?"

"תבואי היום בערב לכתובת הזאת"

ביל הגיש לה פתק קטן.

"למה?"

"הפתעה"

הוא קרץ לה.

"אנחנו נבוא"

נדחפה לוסי באמצע.

"מצוין, אז ניפגש כבר בערב.. אנחנו חייבים לזוז"

"אוקיי, להתראות"

הם נפרדו וכל אחד הלך לדרכו.

"טום הזה כל כך יפה!"

לוסי אמרה בהתרגשות.

"ואני חשבתי שאת לא סובלת אותם"

"בסדר, זה היה לפני שהכרתי אותם"

חייכה לוסי.

"אז הולכים היום נכון?"

"מה זה הולכים? אני הולכת"

"ואני באה איתך"

"מה שתגידי"

צחקה אליס והן התחילו לעלות במדרגות לדירה שלהן.