מי שרוצה להיות בקבועים שיגיד לי :)
פרק 11
היא עמדה שם, עם דמעות שמאימות לפרוץ מעיניה, מביטה על ביל וכריסטינה מתנשקים, הם לא שמו לב שהיא נכנסה לחדר והמשיכו בשלהם.
היא באה להסתובב ובטעות נתקעה במשהו ועשתה רעש, ביל וכריסטינה התנתקו במהירות וביל שקלט שאליס ראתה הכל התרחק מכריסטינה.
"מצטערת, לא רציתי להפריע לכם"
היא אמרה בקושי כשהדמעות חונקות את גרונה, היא הסתובבה ויצאה מהחדר במהירות.
"אליסון!"
קרא ביל ורץ אחריה, אליס נכנסה לתוך המעלית וירדה למטה, היא יצאה ממנה ורצה לכיוון פתח הבית חולים, היא יצאה ממנו והמשיכה לרוץ עד שלא היה לה כוח יותר והתיישבה על אחד הספסלים.
"אליס.."
היא שמעה את קולו של ביל מעלייה, היא הרימה את ראשה ומבטה הצטלב עם של ביל.
"תחזור לכריסטינה, היא צריכה אותך"
"למה ברחת ככה?"
ביל שאל ואליס לא ענתה, היא רק קמה מהספסל וחזרה לתוך הבית חולים, עולה לקומה ומתיישבת ליד לוסי.
"למה ברחת ככה?"
"עזבי.."
"נו אליס.."
"זה לא משנה"
אליס קמה והתקדמה לכיוון המים שהיו על הדלפק, היא לקחה כוס ומילתה אותה עד הסוף, לוגמת ממנה לאט, רואה את ביל חולף על פניה עם מבט מושפל ונכנס לתוך החדר של כריסטינה.
_
"מה קרה לאליס?"
שאלה כריסטינה את ביל כשהוא נכנס לתוך החדר.
"עזבי, לא משנה, סתם תקף אותה משהו.."
תירץ ביל.
"אתה בטוח? הוא לא נראתה לי כל כך טוב"
"היא בסדר"
"דיברת איתה?"
"כן.."
"ומה היא אמרה לך?"
שאלה כריסטינה וביל לא ידע מה לענות.
"לחזור אלייך, שאת צריכה אותי"
הוא ענה בשקט.
"איזה חמודה היא שאכפת לה ככה ממני"
"כן.. חמודה.."
מלמל ביל ונעמד מול החלון שהיה בחדר, משקיף לכיוון הכביש.
"הכל בסדר בילי?"
שאלה כריסטינה בקול מודאג.
"כן, בטח"
סובב ביל את מבטו לכריסטינה וחייך חיוך מאולץ.
"מה רצית להגיד לי קודם?"
שאלה כריסטינה לפתע.
"זה לא משנה כבר"
הוא לא יכל להיפרד ממנה עכשיו, אחרי כל מה שהיא אמרה לו, אחרי שהיא פתחה את ליבה, למרות שהוא ידע שהוא רק פוגע בה יותר.
"ביל?"
טום פתח את הדלת ונכנס פנימה.
"כבר ממש מאוחר, צריך ללכת, מחר יש לנו סאונד צ'אק לפני ההופעה מחרתיים"
"כן, צודק.."
ביל הסתובב וניגש לכריסטינה.
"אני הולך, אני אחזור ברגע שאוכל"
ביל ליטף את פנייה של כריסטינה.
"אני מבינה"
חייכה כריסטינה.
"להתראות"
ביל נתן לה נשיקה קטנה על השפתיים והם יצאו מהחדר.
"הולכים?"
"כן, אנחנו נקפיץ אתכם לבית שלכם ונחזור למלון"
"טוב אז יאללה בואו נלך"
הם ירדו במעלית למטהו יצאו מן הבית חולים, נכנסו לתוך המכונית שחיכתה להם אליס מסרה את הכתובת לנהג ותוך כמה דקות הם הגיעו לבית שלהם.
"תודה שהסעתם אותנו לפה"
הבנות ירדו מן המכונית.
"אין בעד מה"
חייך טום.
"נתראה"
הבנות נכנסו פנימה והבנים המשיכו לכיוון המלון.
_
"ביל!! קום!!"
צעקתו של טום נשמעה בכל רחבי המסדרון, הוא התחיל לדפוק על דלתו של ביל בחוזקה.
"אני קם! אני קם!"
ביל ניסה לקום מהמיטה כשהרגיש את ראשו נחבט ברצפה בחוזקה.
"איי!"
הוא הוציא צעקה מפיו וטום נכנס לתוך החדר במהירות, רואה את ביל שוכב על הרצפה והתחיל להתגלגל מצחוק.
"מה אתה צוחק יא מפגר?!"
ביל קם מהרצפה וזרק על טום כרית.
"היית צריך לראות את עצמך!"
"כןכן, לך מפה טום"
ביל נכנס לתוך השירותים בלי מצב רוח והתחיל להתארגן.
_
"איפה הפרינססה הזאת?!"
שאל גיאורג בעצבים והתיישב על אחד מהכיסאות בלובי.
"אתה יודע שלוקח לו הכי הרבה זמן להתארגן"
"שיתחיל להזדרז כבר זה"
אמר גוסטאב.
"אני פה, אני פה"
ביל הגיע לבוש בג'ינס צמוד, חולצה לבנה, שיערו היה פזור למטה והוא חבש כובע צמר שחור עם מצחייה.
"כולם מוכנים?"
שאל דיויד.
"כן.."
"אז יאללה הולכים לסאונד צ'אק"
הבנים יצאו מהמלון ונכנסו לתוך המכונית נוסעים לאולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
