לכל ידידי מוקירי אוהבי וסתם עוברי אורח בשדרת ישראבלוג.
הרבה שנים לא כתבתי (יש לי הסבר אבל הוא ממש לא חשוב) עברתי תהפוכות גדולות בחיי ( פרידה לאחר זוגיות ארוכת שנים ושוב זוגיות ושוב פרידה.)
התלבטתי רבות אם לחזור בדמות חדשה ובלבוש חדש ולקבור את זאזי סופית, חשבתי לפתוח בלוג באתר "שווה", עם קוראים חדשים, והתחלות חדשות,
והנה מצאתי את עצמי חוזר לבנין הישן, חוזר הביתה, לבית הרעוע, עם הקירות המתקלפים והריהוט שמכוסה בסדינים מאובקים,
לחזור אליו, לפתוח חלונות , לאוורר את האבק, ולתת לקרן שמש ראשונה לשזוף את המקום שהיה שרוי באפלולית, כמו הארמון של היפיפיה הנמה.
אני היפיפיה הנמה ואני גם הנסיך, אני זה שבא להעיר את זאזי מתרדמה של שנים.
אין לי מושג לאיזה מציאות אני מתעורר ומה קרה לישראבלוג בשנים
בהן הייתי נוכח נפקד. אין לי מושג ירוק אם מישהו מבקר כאן או שמא הפך המקום לבית קברות לבלוגים מתים.
ובכל זאת אני עושה ניסיון וקורא בקול:
?ANY BODY HOME
בית
כרוח רפאים
שבתי אל מחוזות חיי
מטייל בין חורבות ובתים
נושא את ספורי עלי
האנשים שהכרתי כבר אינם
ואלה שישנם לא אכיר
על בתים שחרבו עם הזמן
צמחו מגדלים באוויר
אימי אימי איה הערסל
בו הנחת את גופי הנרעד
נע ונד נע ונד נע ונד
חתמת את גורלי לעד
נע ונד נע ונד נע ונד
ילד הייתי עכשיו נווד
כרוח רפאים
שבתי אל בית הקברות
מטייל בין אבנים ושמות
חוצב את השבילים ברגלי
האנשים שהכרתי ישנם
ואלה שטרם ישנם לא אכיר
על חורבות הזיכרון והזמן
צמחו פה מצבות העיר.
זאזי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
