בלוג מסריח. כן, כן, פליצה זה לא דבר נעים.

מרינה מגיעה אלי לבית, עם אדיר ויוקי.

שלושתם מוציאים אותי, לבושת פיג'מה, החוצה, כדי לשתף אותי בוויכוח הסוער לגבי חולצות, או משהו כזה.

זה היה מזמן.

מרינה עומדת מולי, אני יושבת על כיסא, והבנים על המדרגות.

פתאום אני מרגישה את הבטן מתחילה להזיזי עניינים

"אני צריכה ללכת", חייכתי

"את לא הולכת לשום מקום" סיננה מרינה.

"אבל" ניסיתי למצוא תירוץ, אבל להגיד שאני חושבת שאני עומדת לתקוע נוד, לא יגרום לי להרגיש טוב יותר.

אז שמרתי בבטן הכי חזק שיכולתי

וכולנו התווכחנו בצעקות

ושמרתי

וצעקנו

ושמרתי

ו...

אופס. הפלוץ ברח, והשמיע רעש אופייני. כולם שתקו והביטו בי. "למישהו יש רטט?" חייכתי.

ניסיתי לשבור את השקט, וקבלתי כתגובה פרצופים מובכים ומגחגכים.

עבר קצת זמן, והבנים הלכו.

מרינה נצלה את ההזדמנות, ואמרה לי: "יאו, פדחנית!"

"מה? מה עשיתי?" התממתי.

"אויש, נו. הפלצת!"

פאקינג שיט.

חודש לאחר מכן, יצא לי לפגוש את יוקי. הוא זכר, ידעתי את זה.

לא רציתי להראות בושה, וצחקתי "אז לא נעים כשבחורה מפליצה לידך, הא?", הוא צחק ואמר לי לא לצעוק, וכתגובה שאלתי אם הוא מפחד שאבא שלו ישמע שיש לו ידידות מפליצות?. הוא שתק.

:D