הבלוג של אמא סיגל

אחי

אין מילים בפי

להביע

את שנקטף ממני

דמי

דמי בדמך נשמתי בנשמתך

אחי

סופד היום אני

על קברך

האם אתה שומע

האם אתה מרגיש

שנות ילדותינו עברו נמחקו

ביום בו הלכת ללא שוב

תועדו בכל דבר

בתמונה ,

בשיר

בחדר

אפילו הריצפה עם טביעות

מנעלייך מרגלייך

מהצעדים שצעדת ללא סוף

מהמשחקים ששחקנו

הכל הכל זה אתה

וכל כך כל כך

ריק עכשיו

אחי

אין לי מילים

אובדנך לנו שממה

בין חדרי הבית

ובין תקופות שונות

שממה שמתקרבת ומתרחקת

ומשאירה שאלות ללא משוב

אמא שבורה

אבא שבור

ואני אני לא מעכל את שניגמר

לא מעכל שיותר לא אראה

אותך

אפילו לתנועה הכי קטנה

והכי לא חשובה

עובר אני בין השדות

ששיחקנו בהם יחדיו

מסתכל על הספרים

שקראנו יחדיו

והם ריקים 

אחי

נישארתי ריק

נישארתי אני

למלא את החלל

של אבא ואמא

לחזק אותם

ומה להגיד להם

ומה להשיב להם

אני כאן

זה לא מנחם

כי הם רוצים אותך

ואני זה לא אתה

אמא מביטה אלי קרועה

ואבא גם

והאחות הקטנה שרק בת

שנה

מביטה אל האוויר ומחפשת

אותך

ואני אני לא יכל

להגיד עלייך בזמן עבר

כי אתה כאן

ולעולם תהיי כאן

אח יקר רק ימים

ירקמו עור וגידים

לפאר את זיכרך

לשמר אותו

ולהחיות את נשמתך

בדברים שנעשה 

בדברים שרצית והתחלת לבנות

יהי זיכרך ברוך לעולם ועד אח יקר שלי

מיתגעגע ויודע שיום אחד ניפגש

שם בעולם אחר עולם שכולו טוב

רק שמור לי מקום

להיתראות