הבלוג של אמא סיגל

שלוות הלילה נקטעה כאשר נשמע קול פיצוץ נורא על ידם, ישר התעוררו, זאב עשה להם סימן להיות בשקט, הם היו דוממים וקשובים.

הפצוצים נשמעו כה קרוב, כמו מטחי יריות. וזה הולך והתקרב אליהם

שרה התחילה ליבכות חנה מיד תפסה אותה וחיבקה אותה אמרה לה, עכשיו שרה את חייבת להיות בשקט, שלא ירגישו בנו, יהודה לחש משהוא לזאב באוזן, וזאב התקרב לחבורה ואמר להם יהודה מכיר מכאן מעבר תת קרקעי לבית אחד שנותן מקלט ליהודים,

אבל ביגלל זה ניצטרך ליראות שהחיילים לא קרובים אלינו, ולהיות בשקט גם לדעת לרוץ הכי מהר, כי ברגע שאנחנו עוזבים את האוטובוס יכולים לתפוס אותנו הכי מהר שאפשר,

מה ניקח איתנו שאלה אידה בשקט?.
כלום אמר זאב, והבעה של דאגה בפניו, באים כפי שאנחנו כדי שלא נתעקב.

נלך זוגות זוגות אמר כך שאם ניצטרך להיתפצל , מפני שעדיף שנהיה כזוג ולא שנירצה לחפש אחד את השני כך יהיה לנו מישהו בטוח,

אידה אמר סשה אידה, את באה איתי אל תידאגי יהיה בסדר, צריך לחכות עד שהפצוצים יפסקו , אמרה דבורה,

אני לא יודע אמר אבי אבל את באה אתי, בוא נסדר את הזוגות אמר אבי, בוא ניראה 
שרה ויהודה
אני אמר אבי ודבורה
אידה וסשה
זאב וחנה

רעיון מצויין, עכשיו מתי נצא? אניחושב שעלינו לאכול משהוא כודם אמר יהודה, כי בטני מקרקרת והאוייב גם יכל לישמוע ברגע זה כל הברה כלשהיא

כל המתח שהיה התפזר כי כולם צחקו,

סבא אמרה שרה, איזה כייף שאני הבת זוג שלך,

לפתע כל האוטובוס היזדעזע, נישמעו גל של יריות קרוב אליהן זאב עשה להם תנועה של שכבו, הם שכבו ללא ניע והוסיף ואם יבואו ליראות תידעו שאתם חייבים לא לזוז כי ברע שהם רואים תנועה חשודה הם יורים אז אל תזוזו.

החבורה נישכבר ישר על יד ספסלי האוטובוס, היו צעדים ליבה של אידה הלם והיא תפסה חזק בידו של סשה, סשה נישק אותה כלות, ואמר לה במבטו, אל תידאגי יהיה בסדר יפה שלי. הם שמעו צעדים מתקרבים, ומישהוא עלה למדרגות,

רק להיתפלל לחש סשה, אידה ניצמדה איליו חזק, הייתה צעקה מבחוץ מישהוא צעק שם משהוא,

הילדים לא הבינו כלום. אבל הם שכבו בדממה ,.

הם שמעו את הצעדים מתרחקים הם שכבו כך עוד הרבה זמן בלי לנוע שכובים וגם מהפחד,

חנה התחילה לקום ראשונה וגם זאב לאט לאט,

כבר התחיל להחשיך היא קמה לאט היסתכלה מבעד לחלונות ובא לכיוון דלת האוטובוס, מה את עושה שאל זאב.

רק מסתכלת אם אין חיילים בסביבה , תישארי פה אני אבדוק אמר זאב הוא יצא ואחרי כמה דקות של אימה חזר ואמר הדרך פנויה.

נצא זוג זוג ולא ביחד, יש שם פינה מאחורי הרמזור מבין סמטה צדדית שם ניתכנס כולנו, בסדר בנתיים לבשו את הכובעים ותצאו עם המבט למטה.

אידה וסשה ראשונים דרך צלחה, אידה הסתכלה על כולם במעין פחד וסשה חיבק אותה חזק בואי, אלתפחדי אני אתך אמר, הם ירדו חשכה מוחטלת רק פנסי המקום האירו באור לבן מחריד את הרחובות הריקים, אידה תפסה חזק בידו של סשה, וכך התקרבו לאט לאט,

הנה כאן נחכה אמר, אני פוחדת אמרה אידה פוחדת לאבד אותך סשה, אל תידאגי לא תאבדי אותי, את חיי , ועד שמצאתי אותך אין סיכויי שמשהוא יפריד ביניו, עכשיו נחכה לאחרים בנתיים.

שרה ויהודה היו הבאים בתור, ילדי אחזי בי חזק אמר היודה אלתפחדי, אן לי מימה אמרה שרה הרי כל מישפחתי כבר נרצחה, אין אני רוצה לחיות ואם ירו בי אז עודיותר טוב, הססס אמר יהודה הס ילדתי, היסתכלי עליי לא עזב אותי התיקווה מאז שניזרקתי ימים ולילות, הייתי סגור בין החנות אין איש בא אין איש שואל נהפוך הוא אם היו באים היו באים השיכורים להרביץ ולקחת דברים ובכל זאת תמיד היתה בי תיקווה,.

והתפללתי לאלוהים שיציל אותי ואכן יום אחד ניכנס אלי המלאך שהוציא אותי משם, ואת ואני נעלה לארץ ישראל, ותיראי את למת החן שם יחכה לך בחור טוב אשר יקח את ידך ויהיה לך טוב מבטיח לך,

לעולם לא אעזוב אותך, אם תעזוב אותי אמרה שרה, אשים עלי חבל ואחנוק את עצמי, אמרה שרה, סוף סוף מישהוא שמבין אותי, סוד סוף אתה כסבא בשבילי, עלמתי, אמר יהודה חדלי ממחשבות שוא, אלה התרכזי בעתיד ואל תידאגי אני לא אלך לשום מקום,

אן לי לאן לברוח אני מעכשיו אהיה כסבא שלך, תדברי איתי על הכל ועכשיו עלמתי מחכים לנו בואי נתקדם, וכך הם יצאו אל הרחוב הקר ושם ניפגשו עם סשה ואידה שחיכו בקוצר רוח, כך גם אבי ודרורה וזאב וחנה,

עכשיו לאט ? שאלה אידה
בואו ניתקדם ניראה מקום שנוכל לברוח בו מהר מאוד מכאן עד שנגיע לבית הזה שאפשר להיסתתר בו, אחזו ידיים עכשיו אחד בשני כפי שסיכמנו ותהיו בשקט,.

הם התחילו ללכת המראה היה מדכא ביותר,בכפור שאין כמוהו כשמעבר לכביש ישנים חיים רגילים גם היו ריחות של אוכל חם ואורות ריצדו בחלונות עם הדי הכפור.

חבורה של זוגות מיסתתרת להם באחת הסימטאות הכי מפחידות עם כוכים גדולים שחורים ומאימים הם הלכו בשקט, לא ידעו לאן,

פתאום שמעו צעקה עמדו או שאני יורה, החבורה קפאה על מקומה, שרה החזיקה ביהודה חנה החזיקה בזאת דבורה הרגישה עווית בבטן החזיקה באבי, ואבי אימץ אותה בבקשה אל תפחדי דבורה אמר, אני כאן ואיד'ה בכתה בשקט וסשה ליטף בלי שירגישו את כתפה. הם עמדו כך לפתע ראו שני חיילים עם כלבי זא טורפים.

מיתקרבים אליהם. עמדו חזר אחד מהם בקול,

מה אתם עושים ב שעה זאת, איזה מזל לחשה אידה לראשונה הם חושבים שאנו מהם ביגלל הבגדים, זאב ענה בגרמנית טעינו בדרך רצינו ללכת לבית שהשכרנו ברחוב מארק, איך הגעתם לכאן ביכלל ? שאל אחד החיילים, טוב ענה זאב היתבלבלנו אולי אפשר לדעת היכן היציאה , תראו לנו אשורים!!

כל החבורה קפאה בבת אחת את זה הם שכחו לקחת אתם מה יעשו הם אבודים, נו אתם חרשים או מה צעק אחד החיילים atac כלומר תקוף והכלבים שעמדו עד עכשיו בשקט מאמיים התחילו לינבוח ולחשוף שיניים, תראו לנו תעודות עכשיו או שתשמשו למאכל טעים לארוחת הערב לכלבים\ שכחנו אותם בבתים אמר שסה , באותו הרגע אחד החיילים צעק עוד פעם atac לתקוף ושחרר את אחד הכלבים הכלב רץ לסשה לא!!אמרה אידה לא!! נישמעה יריקה סשה צעק ונפל על הריצפה והכלב אט עליו אבי לא יכל ליראות זאת הוא רץ לסשה , זאב שהיה קרוב לחיל השני בא אליו במהירות מאחורה ונתן לו מכה בראש שני הכלבים כבר היו על סשה, וכולם התאבקו בהם איי איי צעק סשה, סשה, סשה,
צעקה אידה סשה,

החיילים התחילו לירות לכיוונם אבי הצליח בקושי להוציא את שיניו של הכלב שכתכו בבשרו של סשה, הוא תפס אולר קטן היה לו בכיס, הוא התחיל לחתוך את הכלב כמה שיכל הכלב גם התחיל לפצוע אותו, היו יריות ואחר כך שקט, התמונה היתה מחרידה סשה כולו דם פצוע, איד המעליו מנסה לעצור את הדם ודיבר את סשה לא סשה, לא אל תמות אל תמות הבטחת לשמור עליי.

סשה היה מעולף כולו חיוור נשם בכבדות , חנה הראשונה שהתעשטה , אידה תני לי את הצעיף מהר, אידה נתנה לה,

קודם צריך לעצור את הדם חזק, זאב שכב כולו פצוע בידיו ובפניו אחרי מאבק עם הכלבים, שרה בואי תעזרי לי לקום ביקש, שרה שהיתה בהלם התחילה ליצעוק וליזעוק, די יקרה אמרה דבורה זהוא זאב ואבי הרגו אותם, בואי וחיבקה אותה בואי הכל טוב עכשיו אמרה דבורה,

גם אני רוצה מים קראה אידה לרחוץ את פניו של סשה, בואי תתמך בי וניצעד אתו ביחד,

פתאום היתה צעקה מהיכן שהוא upreste_te_lשפירושה עצור

הם דממו לרגע אחד של בהלה, לא הייתה כל צעקה אחרי זה, אנחנו צריכים דחוף לצאת מכאן, כמה שיותר מהר, אן לי מושג להיכן, אמר זאב בכוחותיו החלשים,

יהודה הכיה כולו שכוב על הריצפה ללא ניעניבדוק לו דופק מהר אמר זאב, ושם ידו על מפרק ידו של יהודה כד לבדוק דופק, אויי אויי אמרה שרה לא לא לא, שקט שרה אמרה חנה, שלא יגלו אותנו זאב בדק אם יש לו דופק,

אחרי זה עשה כמה נשימות החיאה ושוב בדק דופק,

נו מה קורה שאלה שרה הוא הבטיח לי שהוא לא יעזוב אותי אמר שתמיד יהיה איתי ,

זאב לא יכל אפילו לענות ולא להיסתכל בעינייה של שרה, לא לא אמרה שרה זה לא יתכן אל תגיד לי, תבדוק לו שוב, וכך לאט לאט בהכרה ישבו שם ובכו ובכיים עלה למעלה לשמיים למה למה זעקה שרה למה לקחת לי את סבא סבא יהודה, למה אלוהים למה ובכתה.
והבכי שלה הידהד ואף אחד לא אמר מילה, כולם היו כאובים מידי כדי לדבר, כי לא היה צורך להסביר שום דבר עוד אדם שניקטף במלחמה האכזרת הזאת ונוסף למשפחה הגדולה של אלו שנעלמו בתורה הקורבנות של המלחמה,

אידה שיגונה היה כה רב על פצעתו של סשה המתנדנד בין חיים למוות היה קשה מנשוא לא לא אמרה אני נישארת כאן עם שסה לא עוזבת אותו, הוא צריך טיפול אנחנו ניקח אותו אמרה דבורה אהובה שלי, אל תידאגי הוא עוד נושם עוד יש תיקווה אבל את יהודה נשאיר, אי אפשר לסחוב אותו כך איתנו , אידה שרה חנה ודבורה פרצו בבכי ואלוהים שמע וראה הם דמעו ואלוהים שמע וראה רק דמעותיו לא הרווה את האדמה כי הכאב היה בתוכה.

זאבל היה שבור, אידה עם כל הכוחות שעוד נישארו בה ניגשה לזאב חיבקה אותו כן הוא היה זקוק לחיבוק, רק כמה שעות לפני חבקו אחד את השני בגילויי מדהים ועכשיו, הכל נעלם האם ביכלל היה אתמול מה שהיה או שזה גם חלום, היא חיבקה אותו חזק וזאב כתפיו רעדו הוא בכה, היסתכלואמר, גיליתי אותך רק אתמול יהודה רק אתמול כל כך שמחתי כי לא חשבתי שנשאר לי מישהוא, אם לא היינו מגלים אחד את השני אוליי היית עוד חי, אומנם שם בחנות הקטנה ואולי המלחמה הייתה עוברת , לפתע התחיל ליצחוק צחוק מטורף ואחרי זה ליבכות, אידה תפסה אותו חזק רצתה להגיד כמה מילים אבל גרונה יבש כי לא יכלה להגיד כי כאבה במות סשה ששכב שם היה שה מנשוא.

לפתע כך בלי שום אזהרה מסויימת שמעו את קולה של שרה השבור אני באה אלייך יהודה סבא סבא יהודה שכטר אני באה אלייך איני יכולה בלעדייך אל תעצרו אותי
נשמעה יריה ועוד אחת שהידהדה בתוך הלילה.

שרה צעק אבי שרה,
כולם לרגע הבינו מה קרה לא יכלו לעזור כבר, כי היא ירתה ישר בליבה, מנהשק שהיה שם על אחד החיילים הנשק שהרג את סבא יהודה, כולם בכו כולם חרטו את המחזק הנורא שהיה שם את תסריט האימים שלבטח ילווה אותם לכל החיים,

שרה התאבדה מול עיניהם בזה הרגע עכשיו הם נישארו זבא אבי סשה אומנם היתנדנד בין החיים למוות אבל היה חי חנה ודבורה ואידה הם נישארו המומי צער איך אפשר להמשיך?

לפתע חנה אמרה חברים חייבים להמשיך אי אפשר לתת למתים לסחוב אותנו גם, אנחנו לא נוכל לחיות, כי מי שחי צריך לחיות אנחנו צריכים לחיות ולספר חייבים להמשיך את היעד שבחרנו בו חייבים לטפל בסשה, הם תמיד ישארו איתנו בלב, מה שנשאר לנו זה להגשים את החלום בנחישות התמדה ולצעוד קדימה,

גם לי זה כואב בואו ניכנס לפחות לאחד הכוכבים האלה לפני שהשחר יעלה.

אבי וזאב לקחו את סשה אשר הפסיק לדמם בנתיים אולם ליבו היה חלש מאוד...