קוד חופשי
סיפורה של אידה חלק מסיפור שלם שאכתוב על השואה
09/04/2016 16:03:20
סיגל בוטון סיג בוטון
26 דקות ·
סיפורה של אידה {שואה} המחבוא
זה היה בערב שישי אחד בזמן מלחמת העולם השניה
בין צרות הבתים כשלאף יהודי היה אסורלהדליק נירות שבת או להבליט את מנהגיו היהודים, אבל אף אחד לא רצה לישכוח את התורה ואת האור שהיא נתנה.
נחזור למישפחה שבידיוק עמדה לאכול ארוחת ערב שבת.
פיתאום נישמעו דפיקות חזקות בדלת, בבת אחת עזבו בריצה בני הבית את שולחן השבת ורצו לכיוון המטבח, בעצם לכיוון מקרר שם היתה מעין ידית קטנה.
שאם סובבו אותה
המקרר היסתובב על צירו והיתגלתה מנהרה קטנה וחשוכה, שם ניכנסו כל בני הבית.
פרק שני המחבוא
כשהם רועדים בתוך החושך, אידה היתחבאה בתוך אמא צמוד לקיר
אמא חסמה את פיה של אידה, ואבא את פיו של אחיה לבל יצעקו, פתאום שמעו חבטה נוראית בדלת.
וצעדים נמרצים וצעקות, דברי זכוכית נשברים, כך שמעו גם צעקות בגרמנית "צאו החוצה יודעים שאתם כאן" צאו יהודים בזויים
הצעקות היו נוראיות
ניראה כי את כל הבית שברו,
בום טראח ושוב שמעו דברים ניזרקים אבל שם בתוך החושך חבקו אחד את השני ולא העזו לינשום.
אמא אמרה בלחש אל אבי ואל אידה, אסור ליבכות אסור לינשום, אסור להאנח ואם בא לכם להיתעטש, תינגסו ביד שלכם לבל האוייב ישמע,
אחר כך אנחנו גמורים..!
צעדים, אידה שמעה צעדים היסתתרה בתוך שמלתה של אמא ורצתה ליבכות.
האם שהבחינה בכך, תפסה אותה עוד יותר חזק ואמרה לה בלחישהף
שרק אידה שמעה
אידה, אידלה מאמי, לא לא אסור לך ליבכות, לא עכשיו,
אבל אידה התחילה לבכות ללא שליטה, האם תחבה בכוח את היד שלה ואמרה לי
בציווי שהיה מהול בקוצר רוחף
אידה תינשכי את היד תינשכי!
מאשר תיבכי אם את רוצה לחיות.
הצעדים כבר היגיעו למטבח זה היה הכי קשה, הם שמעו שהם זרקו את כל מה שהיה במטבח וצעקו בגרמנית
"צאו צאו ניתפוס אתכם" זה היה נורא ואיום.
עד שלפתע אידה הקטנה לא הרגישה כלום לא את הפחד ואת הרעד, היא פשוט התעלפה שם בין ידי אמא
שחבקה אותה.
וכך בילו שם את הלילה השחור עד שהצעדים נמוגו כליל.
ורק הדממה של הסיוט הנורא מכל ירדה אט אט על המקום שהיה לפני כמה שעות הבית החם שעמד לקבל את השבת.
פרק שלישי הסלקציה שאלוהים בחר
כשהתעוררה אידה מתוך המית הפחד שנטמע בה במשך הלילה ולאט לאט היסתגלו עינייה למראה החשוך והנורא.
היא גם לא יכלה לזוז גופה כאב, בכל תזוזה שזזה, וכך מצאה את עצמה במנהרה החשוכה, כשבני הבית שכובים חובקים
אחד את השני קפואים
השקט חדר לאט לאט אל תוך התודעה
ניסתה בכל הכוח להזיז את ידה של אמא שחבקה אותה אך ללא הועיל,
אמא אמא לחשה והזיזה את האם, אך האם לא ענתה, האם הייתה כבויה, גם אביה ואחיה היו כך.
"קומו קומו" צעקה והתחילה להזיז אותם בחוזקה
הקולות פסקו הם הלכו אמרה והתחילה שוב לנסות להזיז את כולם.
אך כולם דמו והיו בשינה עמוקה, אך זאת לא הייתה שינה.
זאת היתה הסלקציה שאלוהים בחר לעשות בין הילדה הקטנה למישפחתה,
הוא החליט שאידה היא זאת שצריכה להישאר, הם נחנקו מחוסר אוויר במשך הלילה ורק היא נישארה.
זאת שצריכה להתמודד ואידה ל א ידעה זאת
רק ידעה שהפחד והשיתוק לא נתנו לה לזוז אבלהיא הייתה חייבת,
כי משהו בראשה קטן היה בוגר מאוד ואמר לה
שמישפחתה כבר לא בין החיים.
כי יש משהו בכל פחד אשר נותן בגרות לכל אחד וכך זה היה אצלהף
היא הצליחה אט אט להישתחרר
האור סינוור אותה כשיצאה מהמחבוא לרגע היסתכלה על בני מישפחתה ששכבו דוממים וקפואים כבובות שעווה.
הפנימה את המראה הזה.
וכך יצאה מתוך המחבוא מאחורי המקרר. גילתה שם משהו שלא דמה ביכלל לאותו בית חם ואוהב שרצה לקבל את השבת
הכל היה שבור והרוס גם חלונות הבית.
היא לא ידעה מה לקחת משם
עד שבסופו של דבר לקחה מעיל שעטפה בו את גופה ותמונה קטנה של המישפחה בתוך תיק קטן שהייה תלויי על צווארה.
היא פחדה לצאת מהבית וגם לא ידעה לאן ולהיכן מועדות פנייה.
היא בכתה שקט ודמועותייה עלו אל על אל מקום שאיש לא שמע....
פרק רביעי גטו
ומכל פינה יד הדימיון במיוחד לילדה קטנה ראתה יד גדולה ושחורה מ איימת לקחת אותה לשאול.
היא יצאה חרש חרש שמה על עצמה את המעיל שכיסה את כל גופה הקט
היה קר מאוד הכל היה נטוש גם הלכה שעות ארוכות.
רגלייה כבר כאבו, רעבה הייתה מה לעשות בחושך, ילדה קטנה מיסתובבת כך לבדה רועדת מקור, ניכנסה לתוך פתח של חושך מוחלט.
היא היסתתרה בפינה שמה על ראשה את המעיל היתכסתה והיתפללה שאף אחד לא יבוא ליה.
פתאום בחושך הדברים ניראים מפחידים יותר ושומעים גם את הקולות הסומיים.
היא נירדמה מיד, היא לא זוכרת כמה זמן היא נירדמה אבל התעוררה למגע של כובד עלייה, היא פחדה
לפתוח את העיניים ניסתה לזוז אבל לא יכלה, הדבר שהייה עלייה היה כבד יותר ממנה, היא ניסתה לישכב בשקט אולי הוא יעבור.
אבל שוב פעם דבר זה לא זז ממנה היא החליטה בכל זאת להיסתכל פתחה עין אחד,
אבל שוב פעם דבר לא זז ממנה היא החליטה בכל זאת להיסתכל פתחה עין אחת הבהיל אותה אבל אחר כך היתרגלה לחושךף וניסתה להזיז את רגלייה ההדבר הזה התחיל לזוז והיא קראה שוב פעם, ושוב הסתירה את פנייה פתאום דממה יללה קטנה, היסתכלה ושוב ראתה כי חתול קטן ישן על רגלייה.
מה הוקל לה גם הוא חימם אותה.
היי חבר קראה לו איך הגעת לכ אן? איפה המישפחה שלך?
אבל שוב פעם הוציאה את מה שהיה לה בשקית ונתנה לחתול, החתול מיד אכל את הכל הוא היה כל כך חמוד.
אאמץ לי אותך לחבר אמרה כי אין ליאףא חד בעולם ואתה כמוני לבד בעולם.
פרק {החברות}
אידה היסתכלה על החבר החדש שלה על החתולון והחליטה לקרוא לו גורל.
על שם הגורל המוזר שהפגיש בינהם היא כיסתה אותו וליטפה אותו בזהיורת.
החתול ניצמד אלייה ברכות, היא הרגישה גלי חום קטנים פושטים על גופה, מה שמזמן לא הרגישה היה לה טוב לכמה רגעים של חסד.
היא נירדמה עוד קצת,
כאשר התעוררה כבר כניראה הייתה שעת יום מאוחרת הכל היה דומם עד כדי זעקה
לרגע אחד היא הייתה במציאות של חלום אבל אחר כך הרגישה פתאום עצבות נוראה לאות איומה.
פחד מהבלתי נודע, עד שלפתע הרגישה את המגע של החתול, ואז התחילה להרגיש יותר טוב.
היא ידעה שהיא תיצטרך לצאת מהמחבוא שלה כי האנשים הרעים עלולים לבוא ולגלות אותה כאן.
ומצד שני לא היה לה מושג להיכן ללכת וגם היא פחדה.
ניזכרה במה שאמא אמרה לה פעם כל עוד לא תנסי את האומץ הפחד יהיה המוביל.
הפרק {ביער}
ואז לאט לאט שמה את החתול בתיק וכיסתה את עצמה במעיל, ולאט לאט התחילה יוצאת
האור סינוור את עינייה הכל היה מעורפל והיה קר מאוד, החתול הצמיד את עצמו בכוח ועד, היא ליטפה אותו חזק ודיברה איליו, גורל קראה לו.
גורל תקשיב לא נעזוב אחד את השני, אנחנו ממשיכים אין לך מ מה לפחד אני פה איתך ואתה איתי.
היא יצאה אל הרחוב מה שניראה כסימטת רפאים ושום רחד לא היה היא המשיכה ישר ישר.
על הרחוב היו שברי חלונות, ריחות השממה היו בכל מקום וכך הלכה שעה ארוכה עד שיצאה מהרחוב,
היסתכלה סביב
גדרות התיל עמדו שוממים וגם המגדלים להפתעתה הרבה היו בלישומרים הכל היה אפור.
היה שם שער שמוביל ליער עבות. מלא עצים והשער היה פתוח. היא היסתכלה מסביב- הכל דמם דממת מוות ניראה כאילו היא הייצור החי היחידי היא והחתול שנשארו שם.
היא צעדה בפסיעות קטנות של פעם עצרה ליראות
האם מישהו לא עוקב אחרייה
היא אזרה אומץ ובבת אחת הייתה כבר מאחורי השער.
היא ניכנסה למעבה היער רק שם הרגישה קצת בבטחון, כי ככל שהיתקדמה לתוכו כך היה חשוך יותר ואף אחד לא היה יכל למצוא אותה.
בטנה הייתה רעבה גם בטנו של החתול, היא שוב דיברה לעברו
עכשיו גורל נמצא לנו מקום לנוח, ולאכול משהו היא חיפשה בתוך היער, עד שמצאה סבך עיצים שדמה לעריסה.
על ריצפת היער היו כל מיני שורשים שהתייבשו כבר מישמן היא לקחה אותם ביד על פי שהמראה שלהם דחה אותה.
נגסה בהם היא הייתה רעבה מאוד, נגסה אבל כשראתה את החתול המסכן ריחמה עליו.
לא יודעת מה איתך גורל שלי, אבל אחתוך לך בשיניי קצת מהשורשים אולי תאכל .
כמובן שהחתול סובבב את הראש ניסתה להוציא מהתיק שלה שתי תפוחי אדמה שהיו עוד ברוטב כמובן שזה ניראה כמו ריבת תפוחי אדמה והיה קר.
אבל היא הרטיבה את ידה בעיסה הזאת ונתנה לתוך פיו של החתול.
החתול ריחרח את ידה והתחיל ללקק במרץ. אחרי שסימו את הארוחה שלהם.
קראה לו
גורל עכשיו זמן לישון בוא עליי יש לנו כאןמקום בו ניתכסה במעיל, היא שכבה על העריסה שהייתה ענפים שבורים על פיסת גומחה קטנה והצמידה את.
החתול אלייה שלא הביע היתנגדות כלשהיא וכך נירדמו.
אור חזק האיר אותה פתאום והחתול שהיה בחיקה סמרו שערותיו.
היא הישתתקה לרגע גם לא יכלה להבחין בדמות שהיתה על ידה.
לפתע נישמע קול
מי את?
היא התחילה ליבכות, אל תהרגו אותי ואת החתול שלי אני רוצה לחיות.
פתאום שמעה קול אחר נשי יותר- והקול הזה קרה אליה, חמודה אל תפחדי לא באנו להרוג אותך, מזל שמצאנו אותך כאן.
את באה איתנו....
פרק {מקום מבטחים}
לא!!!!
צעקה ונידחפה עוד יותר אל העריסה לא אל תיקחו אותי, אתם תהרגו אותי זעקה אידה.
הקול הנשי אמר לה
מתוקה הירגעי לא נעשה לך שום דבר נגד רצונך, אנו כאן להצילך, לא נכון! אמרה אידה באתם לקחת אותי לשם.
פתאום אמר לה קול אחר, אם היינו רוצים להרוג אותך היינו כבר מזמן הורגים אותך ילדה מתוקה, אנו מחפשים אנשים כמוך, שמיסתתרים ביער להביא אותם למקום מבטחים.
בואי בואי אליי ילדה קטנה שלי, בואי הינה ש מיכה חמה גם לך ולחתול שלך,
באותו הרגע הרגישה אידה שמיכת צמר טובה מכסה אותה ואת החתול.
היא הייתה כבר מעולפת ולא הרגישה כיידיין אוהבותנשאו אותה והביאו אותה.
כשהיתעוררה הייתה במיטה מעץ עם מיזרון, הבגדים אותם לבשה הוחלפו בבגדים חמים אחרים,
היא פתחה לאט את העיניים גורל קראה בבהלה אבל היא כבר הרגישה את החמימות שלו על יד פנייה,
פתאום היא הרגישה ליטוף, פתחה את עינייה וראתה מולה אישה רזה עם עצמות לחיים גבוהות ושיער שחור אסוף.
בוקר טוב לך ילדה מתוקה אמרה לה האישה , מה שלומץ? ישנת טוב? רוצה משהו לישתות?
איפה אני שאלה אידה?
האישה חייכה ואמרה את והחתול המתוק שלך במקום טוב עכשיו.
שום דבר רע לא יואנה לכם.
מהיכן את שאלה האישה?
אני אמרה אידה ועינייה ברקו מדמעות אני מאיזור דורוהויי אבל ההורים שלי שם מתים, והיה רעש נוראה ועכשיו דממה.
האישה ניגשה אילה וחיבקה אותה היסתכלה עלייה ואמרה.
מעכשיו יהיה לך יותר טוב את במקום בטוח.
שכחתי להציג את שמי אמרה האישה שמי גוזי פלישמן, ואני אחראית פה לתת לך את הטוב ביותר.
אידה שלא הרגישה טוב והייתה עדיין עייפהמאוד אמרה לה אני רוצה הביתה להורים שלי אני עייפה.
גוזי חיבקה אותה ומרה לה.
ההורים שלך היו גיבורים, את נישארת והיית גיבורה
דורוהויי ילדה קטנה שלי, לצערי, כמו שאני יודעת נישרפה כליל, האנשים הרעים באו וניסו להרוג כל מי שחי שם הם הרסו שדדו ורצחו כל מה שהיה שם ומי שהייה שם,
אבל ההורים שלך לא סבלו במותם הם הגנו עלייך ילדה מקסימה.
אידה התחילה ליבכות, אני רוצה את אמא ואת אבא ואת אבי אחי, לא יכל להיות שהם מתו, לא יכל להיות שלא אראה אותם יותר לעולם.\\והיא התחילה ליבכות ובכייה עלה למרומים
וגוזי חיבקה אותה חזק ואמרה לה בכי ילדה קטנה
כל עוד את יכולה, ורק זיכרי את חייבת להיות חזקה
לצאת למקום שהורייך למדו אותך עליו לארץ ישראל.
את חייבת להיות חזקה מתוקה שלי אסור לנו להראות לאוייב שאנחנו חלשים.
וכך אידה שעה שלמה בכתה והאישה ניחמה אותה, ואחר כך נתנה לה כוס שוקו חם עד שאידה נירדמה שוב פעם.
היא לא ידעה שהיא נימצאת הרחק מאוד במוסד סעד בגטו מסויים שבו הובאה איליו לבית היתומים על ידי אירגון פרטיזנים כלשהוא
שבתכוו היו מסייעם להם להישתקם ולהבריח אותם בקבוצות לאט לאט.
שם היו לפני שמבבריחים אותם, מאמנים אותם מלמדים אותם גרמנית מלמדים אותם איך להיתנהג בהתאם מלבישים אותם כגויים מנפקים להם תעודת זהות ושמות אחרים.
כן אידה חשבה גוזי האישה בצער, תישני לך עכשיו ילדה מתוקה לפני שתתחיל את המסע
הדרך שלך עוד ארוכה.....
23 דקות ·
סיפורה של אידה
אלה קפצה ושאלה איך נעשה זאת וגורי התחיל ליבכות ופנחס וזאב התלהבו מהראיון.
המורה נתנה להם לעכל זמן מה את שאמרה, היא אף פעם לא כעסה עליהם.
ואז כשהם שתקו אמרה.
אנחנו נחלק אתכם לקבוצות אמרה
סאשה אידה
אלה אנה
סוריקה הודיה
גורמי מלך
זאב פנחס
עוד מעט יבוא לכאן אדם בשם אדריאן פרשטיין- אל תיבהלו ממנו הוא ייקח אתכם למעבר הגבול ושם תיפגוש אותכם אישה בשם רחל אשר תנחה אתכם מה לעשות.
בנתיים הכינו לכם בגדים שמתאימים כמו שילדי גויים לובשים גם תיק קטן מעור. ותעודות מעבר מזוייפות.
עכשיו אקרא לכם ואגיד לכם איך כשישאלו אותכם הגרמנים אז תיזכרו את השמות שאגיד לכם
היא קראה לסשה ואידה
סשה לך קוראים מרגע שאתה בחוץ ועד לרגע שאומרים לכם שאתם יכולים לחזור לשם המקור שלכם קוראים אבלרד, ואידה לך קוראים אקיל
שם מישפחתכם פונקישיינו, קחו בגדים, וזיכרו בחוץ אתם אברלד ואקיל ואתם אחים, גם בחוץ אפילו שתהיו לבד
תיקראו לעצמכם בשמות אלו על מנת שהאוייב יכל להפתיע ולהימצא בכל פינה.
אחר כך קראה והסבירה לכל חברי הקבוצה
אלה אנה אלה שמך יהיה אבבל
ושמך אנה יהיה אדל
גורי ומלך, גורי אדיגו ומלך אברר
זאב ופנחס זאב אדיניס ופנחס אלווין
זיכרו אינכם אומרים שום דבר
לאף אחד , אם ישאלו אותכם הגרמנים שאלות , תגידו שאתםפשוט לוקחים ספרים של היהודים לגניזה, ניתן לכם תעודות מעבר-
בשלב ראשון
אדריאן יאסוף אותכם תעברו את המעבר ומשם אתם כבר לא תחזרו לכאן, אלה למשימה שלכם שיהיה לכם בהצלחה.
ומה אם גורל אמרה אידה- מה יהיה איתו, גורל יבוא איתך אל תידאגי אמרה המורה, כבר הכנו לכם את הגדים שיהיה בהצלחה , תודה, אמרו כל הילדים בבת אחת.
והריגשו עצובים אחרי כל כך הרבה זמן שהיו ביחד והיתרגלו ופתאום שוב נדודים, זה היה עצוב וגם הם לא ידעו מה יקרה אתם מחר.
27 דקות ·
סיפורה של אידה
אלה קפצה ושאלה איך נעשה זאת וגורי התחיל ליבכות ופנחס וזאב התלהבו מהראיון.
המורה נתנה להם לעכל זמן מה את שאמרה, היא אף פעם לא כעסה עליהם.
ואז כשהם שתקו אמרה.
אנחנו נחלק אתכם לקבוצות אמרה
סאשה אידה
אלה אנה
סוריקה הודיה
גורמי מלך
זאב פנחס
עוד מעט יבוא לכאן אדם בשם אדריאן פרשטיין- אל תיבהלו ממנו הוא ייקח אתכם למעבר הגבול ושם תיפגוש אותכם אישה בשם רחל אשר תנחה אתכם מה לעשות.
בנתיים הכינו לכם בגדים שמתאימים כמו שילדי גויים לובשים גם תיק קטן מעור. ותעודות מעבר מזוייפות.
עכשיו אקרא לכם ואגיד לכם איך כשישאלו אותכם הגרמנים אז תיזכרו את השמות שאגיד לכם
היא קראה לסשה ואידה
סשה לך קוראים מרגע שאתה בחוץ ועד לרגע שאומרים לכם שאתם יכולים לחזור לשם המקור שלכם קוראים אבלרד, ואידה לך קוראים אקיל
שם מישפחתכם פונקישיינו, קחו בגדים, וזיכרו בחוץ אתם אברלד ואקיל ואתם אחים, גם בחוץ אפילו שתהיו לבד
תיקראו לעצמכם בשמות אלו על מנת שהאוייב יכל להפתיע ולהימצא בכל פינה.
אחר כך קראה והסבירה לכל חברי הקבוצה
אלה אנה אלה שמך יהיה אבבל
ושמך אנה יהיה אדל
גורי ומלך, גורי אדיגו ומלך אברר
זאב ופנחס זאב אדיניס ופנחס אלווין
זיכרו אינכם אומרים שום דבר
לאף אחד , אם ישאלו אותכם הגרמנים שאלות , תגידו שאתםפשוט לוקחים ספרים של היהודים לגניזה, ניתן לכם תעודות מעבר-
בשלב ראשון
אדריאן יאסוף אותכם תעברו את המעבר ומשם אתם כבר לא תחזרו לכאן, אלה למשימה שלכם שיהיה לכם בהצלחה.
ומה אם גורל אמרה אידה- מה יהיה איתו, גורל יבוא איתך אל תידאגי אמרה המורה, כבר הכנו לכם את הגדים שיהיה בהצלחה , תודה, אמרו כל הילדים בבת אחת.
והריגשו עצובים אחרי כל כך הרבה זמן שהיו ביחד והיתרגלו ופתאום שוב נדודים, זה היה עצוב וגם הם לא ידעו מה יקרה אתם מחר.
אהבתי
אהבתי
אהבה
חחח
מדהים!
עצב
כעס
הגיבישתפי
1חיים פוגלהוט
שיתוף אחד
תגובות
סיגל בוטון סיג בוטון
כתבי תגובה...
חזרה לבלוג
AddThis Sharing ButtonsShare to LinkedInShare to Google+Share to Facebook18Share to אימיילShare to הדפס
by Taboola Sponsored Links בנוסף אולי תאהב/י את
חמישה סוגי יחסי מין שאתם חייבים להספיק לפני החתונה
מה וזה
מי נוהג יותר טוב - נשים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: