הבלוג של אמא סיגל

בואי אמר דב לחנה, באותו הרגע באה ניקול לאידה, אידה יקרה לפני שתיראי את אבי, אני רוצה שתישני את זקוקה למנוחה,
אבי איני עיפה אמרה אידה רק כאשר אראה אותו אוכל לישון בשקט,

לא לא אל תיתנגדי אמרה קורל, זה רק זריה קטנה,זה לא יכאב, ואחר כך תוכלי לראות את אבי,

אידה לא אמרה כלום כי כוחותיה עזבו אותה.

בואי חנה האיץ בה דב בשקט, הם יצאו כשהיגיעו מחוץ לחדר הצמיד את חנה אילו, והתחיל ליבכות

מה? מה קרה יקירי? למה? למה אתה בוכה, הרי מצאתם את אבי, דב מחה את דמעותיו והחזיקה בידייה של חנה,

אוהב אותך חנה שלי, אוהב אותך דב דב יקר שלי, חנה אמרה בהיסוס, מה מה קרה לך, חנה אמר תשמעי יקירה אלתיתרגשי וכמובן אל תגידי שום דבר לאידה,

כרגע אידה יושנת אז... מה משהו קרה לאבי? שאלה חנה בהיסוס, דב הסתכל לתוך עינייה ואמר,

אבי ניסה להתאבד, חנה תפסה בפיה לכלוא צעקה שיצאה מהפה, אה.. מה אתה אומר,

כן ועל כן אמרתי לך שתבואי , כדי שאידה לא תישמע, ופה התחיל ליבכות,

ארורה האהבה הזאת, הוא היה כזה חזק ועכשיו הוא שבר כלי, מאז מותה של אנה,

דיברתי איתו, אך אינו בסדר, ידעתי מר דב, ידעתי שיש פה משהוא כאשר הוא היה שקט יותר מידי, הוא לקח קשה מידי,

אבל יקירי בטח שיקח קשה את זה הרי אנה ראתה אותו מתנשק עם שרה

ולא משנה מה היו מערכות היחסים, הלם זה הלם, וכשהיא נהרגה ברור שה רגיש אשם, כי כך זה ניראה,
עזוב את זה שזה ה כל גורל וזה היה הגורל שלה, אבל מה שהביא לזה זה הקובע, יקירי.

אויי אויי אהובה שלי אמר דב,התרגלתי איליו, הוא היה כבן בשבילי כל כך מפחד עלינו,

לפתע נישק את חנה, אל תעזבי אותי לעולם חנה אמר, אנימבטיח לך אני לעולם לעולם לא יעזוב אות, כי בך התאהבתי את אם ילדתי, את המשפחה את האור שלי, חנה יקירה שלי אהובה,

כשאיבדתי את האהבה שלי, אז במלחמה הלך כל עולמי, ולא פעם חשבתי לסיים את החיים, אבל כשראיתי אותך משהו ניצת בי מחדש.

חנה אל תעזבי אותי, דב התנשף ונשק לה חזק, הם היו לבד,

דב, חנה התאבקה דב דב, לעולם לא אעזוב אות אבל אסור לנו, לא פה, דב אן דבר שלא הייתי רוצה מאשר להיות איתך, להתעלס איתך לתת לך את אהבתי את גופי את נשמתי אליי דב שלי אהובי אבל...

יקירתי המשי אני מכור אלייך יפה שלי, דיי דב המשיכה אבל הרגישה כי כוחו של דוב מעפיל עלייה צריכים להרגיע את אידה, היא כמעט איבדה את אבי,כמעט הוא מת.

אבל דב המשקיך לנשקה, כולו רטט, רק ביקשה אחזי בי יקירה אחזי בי, אל תתבישי, אף אחד לא יראה אותנו כאן,

חייב חייב להיות איתך, לנשום אותך, אויי חנה יקירה, חנה היתלהטה איתו ביחד, כי גם היא היתגעגע לדב, ורצתה בו למרות שנאבקה בו, כי ידעה שאסור להם ככה, להיות במקום כזה ובסיטואציה כזאת, דב לא לא התחילה להגיד דיי.

ולבסוף שנהם נהיו כלהבה של תשוקה, היא לא יכלה להיתנגד וגם הוא לא יכל להיתאפק, ראו יותר מידי אובדנים כדי לאבד רגע יקר.

אויי אויי אהובתי, נשק בצווארה, אויי חנה יקירה שלי אוהב אותך,

חנה ליטפה אתו והרגיע את נשמתו, אהובי כדאי ללכת לאידה, כן אמר,

היא לא דברה איתו על ההיסחפות- הרגישה שזה היה הצורך של שנהם לפרק כל כך הרבה מתחים, כל כך הרבה פחדים של דב, כל כך הרבה עברו ביחד,

זה היה רגקע של קסם בתוך כל הגהנום שהם חוו. כך שהיא העדיפה לישמור את הרגע היפה הזה, ולהכיל אותו כ שיגיעו זמנים קשים.

הם התקדמו בשקט, כשלפתע דב אמר לחנה, ותפס בידה

חנה סלחי לי אהובה, פשוט כל המתח הזה, במצבו של אבי וזה שלא ראיתי אותך ואת רחל, ופתאום חששתי לאבד אותך כי ראיתי את...אבי כ... סשה אפילו לא יודע אילו ידע שאבי מתכנן להתא.....

לא!!! אל תגיד, זה לא נכון שמעו לפתע אתצעקתה של אידה לא!!! לא!!! אל תגידו

שמעתי אתכם מדברים בקשר לאבי, אל תגידו לי, בכתה, לא רוצה לישמוע
שהוא שהוא...תפסה את ראשה בין ידה והתחילה ליבכות, שהוא מת לא!! לא!!! אבי שלי לא לא מת הואי בכתה

שהשמים בכו איתה,

לפתע דב וחנה ראו לתדהמתם את סשה ניכנס, חיוור כולו, מה קרה לאבי שאל? דב סיפר לו במהירות, אויי אני חייב להיות שם, אידה אמר לעצמו עכשיו אצטרך לנסות להרגיע אותה

אנחנו גם איתך אמרה חנה דב לא הספיק לענות לה- כשצעקתה של אידה פלחה באימה, סשה סשה, אבי אחי אחי מת.

לא יקה סשה ניגש אילה, לא יקרה הוא לא מת,

לא, אמרה בקול צרוד ובנשימה קטועה, אבי, אבי האח שלי, והוא היחדי שנשאר עכשיו הוא הל, איני מסוגלת, לא לא

אבי, זעקה אני רוצה למות למות...למה?... למה... עזבת אותי למה.

מתוקה שלי אמר סשה, די יקירה אינך שומעת מה אמרה, כן שמעתי קטעה אותו אידה

לא לא על אחי היקר, אני לא רוצה להאמין ואידה לפתע התעלפה.

הי התעלפה בידו של סשה, קורל צעק אחות, דב ניגש לאידה ואחז בה ברגליה וסשה בידה וכך השכיבו אותה במיטה ,מהר חמצן, וצאו כולכם מכאן, אמר הרופא עד שהצלחנו לייצב את מצבה, זוזו מכאן , אידה קרה סשה, אידה, די אמרה חנה, די צריך להתרכז עכשיו בילד, אמרה ולתת לאידה גיבויי ולא לחץ, סשה אלתידאג אידה תהייה בסדר, אבל שמעת את הרופא אמר עד שהצלחנו ליייצב את מצבה,

היא ניכנסה ללחץ מכל הכיוונים אמר סשה שלי, ושל אבי, לפתע ניכנסו שני חיילים ואמרו לסשה, סשה זהו צריך לצאת למשימה אמרו,

הם מתכננים כללית להרוג את מי שנישאר שם, ולפלוש גם אלינו, סשה היסתכל על דב והיה בחוסר אונים, ל אמרה חנה, כל פנייה דומעות, אבל חייכה לעומתו, לך ותחזור בשלום, אנחנו כבר נשגיח על אידה ועל הילד,

סשה החמיץ פנים ואמר, טוב תידאגו איך שהוא לעדכן אותי מה אתם.

בסדר אמר דב למרות שלא ידע, סשה יבק אתחנה ואת דב אני אחזור אמר בקצרה, ויצא בליווי החיילים, הייתה דממה חנה ורמית בכו בשקט,דב ליטף ברכות את ראשה של חנה, והיה דומם, קורל יצאה מהחדר שבו שכבה אידה, ואידה בשקט, כרגע נירדמה אם אתם רוצים עוד ליראות אותה אתם יכולים, חנה אמרה לרמית, רמית תלכי את אלייה אני פשוט רוצה לראות מה אם הילד שלה,אחר כך אני אכנס עם דב.

רמית הנהנה בראשה כן אמרה בקול חנוק והוסיפה, משפחה מסכנה בלי גורל, כמה עברו כמה עברו, ובסוף בסוף, אחרי כל מה שעברו ילכו ככה? בשביל אהבה, אויי זה נורא ואיום, התחילה ליבכות,

הם טובים ולא עשו שום דבר רע בחיים, רק אהבו כל הזמן, ואבי אמרה מה הוא אשם, הוא לא צריך לשלם עברו זה שהוא אוהב ולהתיסר ביסוריתופת,

אלוהים הלוואי ולא יקרה לו כלום וגםלאידה, די אמר דב דיי לך , רמית תיתחזקי כי אנחנו צריכים לטפל באידה היא חייבת כוחות , בנתיים עלייה יש שליטה לכי לנוח.

כן אמרה רמית רמית הלכה לנוו, דב הלך ליראות מה אם אבי, וחנה נישארה על יד אידה,

חנה היתה לבד עם אידה היא כיסתה אותה ואמרה בלחישה כאשר ליטפה את ראשה

אידה נוחי יקרה , אן אנו יודעים כלום מה קורה עם אבי, ולאמעשה מבינה יקירה את הכאב שלך העצום, איך שכל הדברים שעברתם ושבנתם פתאום הכל קורס, אבל יקירה שלי עברתם את מדורי הגהנום במלחמה ולא אמרתם נוואש, את תידאגי יקרה יש לך גוזל, יש לך ניצן להפריח, וזה שווה הכל , הילד שלו, גם לי יש ילדה אמרה חנה וגם היא האור שלי ושל דב, ויש לי את דב שהוא הכל בשבילי,

הוא המהות שנולדתי , דב ראויי לאהבתי , אומנם עוד לא התחתנו כדת וכדין, וגם לא את אבל,בעזרתם הם, זה יהיה , אבל אידה יקרה אני יודעת שאן לך כוחות נפש, אז זוכרת שלא רציתי ללדת יותר,מאז שזאב נפטר את זוכרת כמה אהבתי את זאב, וכשהוא נפטר לא העלתי בראשי שאתהב שוב, ועוד יותר שאתהאהב עד כלות.

והנה השנים הימים הראו לי הוכחה אחרת, הראו לי עולם אחר,

ואל תדאגי לא שמעתוב אולי גם בגלל המצב הרגשי עם החששות, אז אנחנו נוטים כל הזמן לחשוב על הכי רע,

נכון הוא ניסה להתאבד, וכאן אמרה את המילה בשקט אבל למזלו, גילו אותו ברגע שרק התחיל, אידה הייתה מעולפת ומעורפלת לכן מה שחנה דיברה איתה לא הביינה את משמעות הדברים.

חנה ישבה על ידה עד שנפלה לתרדמה תוך כדי שהיא וחזת בידה של אידה,

סשה יצא בלויווי החיילים הוא הרגיש כאילו הלך לטבח, רק אם אמות חשב בליבו, שלא יכאב לאידה יותר מידי, שאלוהים ישמוע עלייה, ופתאום ניזכר בזאב, הילד שלי התחילו הדמעות ניגרות,

פיצוצים אי שם נשמעו הילד שלי שלא אראה יותר לעולם, כןמשהו בשסה אמר שמהמשימה זה לא יחזור,

המחנה שהיו שם היה פרוץ לחלוטין, והם דאו בוודאות שישנה מארבים של מחבלים בכל ביתן, ושמוקשים מפוזרים אי שם, יכולים לירות בהם, הם ידעו הוא ידע,

ממש הרגיש כי סופו קרב.

אויי אידה אהובתי חשב לעצמו, זאב הילד הטהור שלי שלא יגדל אם אבא, אויי אידה אהובתי את חייבת להיות חזקה,.אבל בזכותם בזכות אותו עידו, וגם לצערי בזכות עידו עכשיו אבי בן החיים למוות ביגלל שרה, אויי סיפור מסוב, רק מה שנשאר בו זה הזיכרון מאידה אשר בכתה כשהוא הלך,

הם הגיעו למקום היו 20 חיילים כמוהו, שלום אמר אדם חמור פנים,נידמה כי היה מפקד שמי רזיאל מפקד על שחרורו מחנה עתלית.

המחנה מחולק לשישה ביתנים ארוכים ומרפאה לוד, וחצי בנויי לחוד בתי צינוק משני הצדדים שלוש במספר, מגדלי שמירה ארבע וחדר אוכל אחד,

עכשיו התגלו מקודם של חוליה אחת מחמש חיילות שהם פה, איך אתם יודעים שאל מישהו, שיש פה חמש חילות

פשוט ראינו עקבות של צמיגי מכוניות חיילים הולכו תוחוזרותמכיוונים שונים, ואנחנו משערים שזה הם כי אנחנו ניכנסו רק מהשער,

עכשיו גם יש להם כך, כלי נשק ובכל ביתן יש לפחות מחבקל או שנתיים שהם מחכים לנו

חוץ מזה אני מזכיר כי אין ללכת בין המדרכות היכן ש האדמה כי שם כאור מושים הם טמנו, וזיכרו המשימה היא לנטרל אותם ולהרוג במקום , לא להתמהמה,

כל אחד אם רואה משהו חשוד לנסות ללכוד אותו וכשרואיםאותו להרוג אותו במקום

הוא חלק אותם לקבוצות

יעקב, אברהם, אלי, סשה שלמה

כולם הולכים בקבוצה אחת כאשר יעקב ראשון אלי שני סשה שלישי שלמה רביעי, ואברהם יעקב יעקב ראש חוליה ואברהם הוא סוגר חוליה

התחילומביתן המרפאה להזכיר יש שם ארבע פתחים כודם כל לנטרל את הפתחיםואחר כך להיפגש בפנים ולפעול כקבוצה אחת.

יעקב אברהם אלי

סשה שלמה

אתם כל אחד לוקח פיקוד על מנטרל על פתח וניפגשים שם ברור,

ברור אמרו הם ניגשו לפתחים בזהירות, היתה דממה זועקת ומפחידה הם כ הביטו בעקבותם של החברים וידעו שזה אולי הפעם האחרונה שיראו אחד את השני, אבללא אמרו מילה,

יעקב אברהם ואלי פנו כל אחד לדרכו, סשה ושלמהפנו לאחת הפתחים החשוכים,

שיהיה לנו בהצלחה אמרו ללא הבעה, הכל ניראה לא ברור כלצליל היה חשוד, שלמה פרץ את השתיקה סשה כודם כלתיראה בפתח על המשקופים אן אין חוטי תיל כי זה יכל להעדי על פצצה, היה להם פנס ואת האמת שה לבדוק כי גם אור הפניסים לא הספיק , והשקט הזה סשה בדק לא אן אמר גם אצלי אין

עכשיו אמר שלמה, מי ניכנס ומי מחכה?.

אני אכנס ראשון אמר סשה, שתהם ידעו כי במקרה של מחבל שניהם ימותו בו במקום, ובכל זאת דיברו כאילו הסכנה רחוקה מהם והלאה,

לפתע שלמה עצר, שקט אמר אני שומע משהו, הם היו בשקט דממו, לא נישמע קול רחש,שלמה אמר לסשה, סשה סשה תיכנס אני אחפה עליך,

שמע ישראל אמר סשה, מה שיהיה שמור על אידה ועל זאב, אבל בליבו, הוא ניכנס הכל היה שקט וחשוך ומפחיד, צלילי היליה היו לדממה ולרעד, הוא ניכנס הכל היה שקט וחשוךומפחיד, הוא ראה צללים, מיטות ושידות, כן הוא הכיר את הביתנים טוב טוב, אם אפשר להגיד בתקופה טובה יותר.

הכל ניראה נטוש ובלי כוחות, כן ישמשהו אשר מת כאשר עוזבים או נעזבים, כך הרגיש גם הוא עכשיו כאילו מת,

הוא התחיל לצעוד חרש חרש לירוק כלפינה, קשה היהלו ליראות בחשכת הלילה והמקום לא אפשרו לו

הוא היסתכללא ראה כלום, אבללפתע שמע כאילו משהו זוחל, הוא ישר היסתכל בזהיות על הריצפהועל הכיוון שממנו שמע או שנדמה לו הוא שמע כמעין זחילה, הוא הפסיק לפסוע, לפתע היה נידמה לו כי ראה תזוזה קלה, הואלא זז לפתע שמע צעדים על ידו, 
הוא לא הספיק לזוז, לפתע יד חזקה תפסה בו, ומישהו אמר, אל תפחד סשה זה אני שלמה,
הישתגעת אמר סשה, לרגע יריתי בך, כן אנייודע אמר שלמה ולקחתי סיכון, אך לא יכלתי לחכות כי דאגתי וניכנסתי, אחרכך במיוחד כששמעתי את קול הזחילה הזאת.

כן מעניין אר לכאן , לשם זה משם בא, הם צעדו כששלמה מאחוריו סשה וסשה מתקדם כשהנשק לפנים, לפתע שמעו קול , שניהם קפצו,

הצליו הצליו אם מישהו שומע אותי.

בוא הנה אמר סשה זה מכאן, חכה אמר שלמה לפעמים זה מלכודתרגע אמר אראה, הם התקרבו לאלומת האור, שהיתה בחריץ ,

הצליו הצילו שמעו יותר בבירורקול חזק יותר,

סשה ניגש לקרש והתחיל לידפוק ולנסות להרחיב את החריץ בוא תעזור לי שלמה הם הצליחו לשבור ולהוציא קרש אחד,

מה שהם ראו שם לא תיארו לעצמם,

קודם כל הריח ריח נוראי ריח של צואה התפשט בחלל

הצילו הצילו זה היה מחזר מחריד בתוך שלולית של צואה שכבו חבוקים מה שנראה כמו גבר ואשה,

סשה ושלמה משו אותם משם כשהשכיבו אותם על הדרגש רועדים מקור וחלשים כם היו רזים וחיוורים כאילו שבועות לא אכלו,

מה זה אמר סשה? מי אתם שאל שלמה, איך הגעתם לכאן,

שמי חנן וזאת אישתי סול אמר האיש, סשה אמר לשלמה אניחושב שהם צריכים מנוחה ואחר כך שידברו הם ציכים אוכל צריכים להזעיק את כולם לפה,

דב ניכנס לחדר שבו היה אבי, שם היתה ניקול היא שמה על אבי רתיעות על מצחו, מה קרה שאל דב האם יש לוחום? לצערי כן יש לו חום אמרה אןלנו מעבדה כרגעלשלול לו זיהום, לכםן אנחנו נותנים לו בנתיים חומץ להורדת החום וגם חומר דרך האינפוזיה, הבנץח אצר דב

מה עם הפציעה, הצלחתילעצור את הדימום אמרה וזה כבר יותר טוב, ואנחנו משגיחים עליו, העיקר שהצלנו אותו אמר דב ברגע האחרון, הצלחנו להציל אותו.טוב אחזור לחנה ולבת שלי אמר בתי ליראות רק לשלמה, תודה אמרה מקווה שיהיה בסדר שרק יבריא ויחליםמהר, כן הואיכל להחלים מהפציעה הפיזית אבללא הנפשית אמר דב
הפציעה הנפשית היא רבה, כן אמרה טוב להתראות אמר דב, ואם יש משהו בבקשה קראי לי, אם הוא מתעורר סביר להניח שיההי זקוק לכתף תומכת ואני כאן אמר דב,

בסדר אמרה, דב חזר לחנה , יקירה היכן רחל, היאישנה עכשיו אמרה חנה היא במיטה שלה,

מה אם אבי?

אבי חזר דב לאט לאט על דבריה, היה לו מזל גדול את יודעת אם לא היומגלים אותו בזמן הוא כבר לא היה אתנו,מבטו נסב מעינייה,

אל תיבכה יקירה אמרה חנה, אל תיבכה והיא ניצמדה אליו, דב לא ענה אל תיבכה העיקר שהצלחתם להציל אותו,

תחשבי על זה החיים כל שניה יכולים להעלם, ביכלל דבר זה או אחר,

והוא יקר לי, דב דב יקירה היא הצמידה וליטפה אותו דב אמרה יהיה בסדר, כן התחיל להגיד אבל לאיודעים אם יש לו זיהום וזיהום זה לא טוב עבור גם הגוף שלו עבר הרבה,

חנה חיבקה אותוחזק יקיריה אנחנולא יכולים לעצור את שהגורל כתב לנו רק ניתפלל שמתיק את גורלו

אויי חנה מה הייתי עושה בלעדייך, פיך מפיק מרגליות חנה שלי אהובתי אשת חיי אם ילדתי, כמה מעלות טובות יש בך ואני לא יכל הייתי להכיל מתנה כזאת מאלוהים ששלח לי, וכמעט פיספסתי אותך,

הוא נתחיל לנשק את חנה, הם היו בחדר הם התלהטו מיד הכל היה מתוזמן וכאילו היו לרגעים של חסד, דב לחש וחנה אנובה שלי מתוקה שלי לעולם לא אעזוב אותך או אחשו בעל אחרות לעולם לא,

את האור בחיי את הנשמה שלי, שחזרה אלי אחרי שנים,ולא לא הייתי רוצה לאבד אותך, ופה הוא התחיל ליבכות והיא עטפה אותו בזרועותייה, כן זה היה רגע שבה היא נתנה לו את כל חום ליבה, רגע התוודעות של דב,

והיא עטפה אותו וליטפה את ראשו הוא נישק אותה ועבר על סודות ליבה, וככה לכמה דקות היו הרחק מכולם היו בגן העדן שנבנה רק בשבלהם

אידה התעוררה תחושתה היתה איומה, לאט לאט הדברים היסתדרו לה בראש, וכשהם הסתדרו היא העדיפה לא ליזכור,

היא לאט קמה היאלא ידעה אבל רצתה להגיד לאבי הרבה דברים,

היא חיפשה משהו לפתע מצאה כמו שקרה לה, מצאה דף נייר

הדף היה לה כקרש הצלה, כן היא היתה חייבת ליכתוב לאבי את המכתב שלעולם לא יראה וכך כתבה

אבי אחי הצעיר אחי היקר

אןלי מילים ולא להכיל את אובדנך

מר לי בעודיחושבת על סוףימיך כשסוף סוף עברנו ביחד את תלאות איוב, ועכשיו הכל מסתדר

אז דווקא עכשיו ניכנסה האהבה הארורה הזאת כשטן

-

אחי אבי זועקת לשמים אינה יכולה להכיל את געגועי לצחוק שלך לעוז שהיה בך ללב שלך,

השארת את כולנו שבורים אבל אבי, אבי איך יכלת לעזוב אותי איךיכלת ליבגוד בי כך, אותי השארת אבי אבי שלי שלי

זה זה הספר שבזכותו ניצלו חיי , ואתה אתה נתתי לי, אלוהים ופה אידה לאיכלת עצרה את כתיבתה ופרצה במרורים, אידה יקירה נשמע לפתע קולו של דב, בואי תנילילדבר איתך תיראי ש...
הס קראה לו לא בקולה הס אניחייבת להיותלבד,

אני רק רוצה את אבי, אבי אבי אבי כבר יתגעגעת אליך

סלח לי אם הייתי אחות נוראה, סלח לי על מה שאמרתי, סלח לי אם טעיתי סליחה אבי אבי יקירי

רוצה לישמוע את קול, אבל בינתי עוד בעינייה עוד לא איבדתי את שפיותי ויועת כמה שאני יודעת אויי שלא אזכה לישמועולראות

ועכישו עזבת אותי

אבי אבי רוצה אותך

אידה אמר דב לפני שהספיקה לענות

אבי בדרך נס חזרל נשום

מה?? 
שאלה אידה