הבלוג של אמא סיגל

סיפורה של אידה , אברהם מציל את סשה

קולות חנק ושיעול נשמעו מכיונו של ב, סשה צעק והתחיל לפזר אבנים, היזהר דב ענה לו אברהם שהגיח פתאום, שמעתי את הפיצוץ ורצתי מהר, אמר בעודו משתעל,

הנה עזור לנו לפנות מכאן אמר אלי הם עבדו עם זה שעות ארוכות, ומידי פעם נשמע שבר אי שם, מהר לפני שהכל יתמוטט,

סשה סשה צעקו

הם לא ידעו אבל עליורגן נפלה תיקרה והרגה אותו במקום, הם התחילו להזיז בעדינות אבנים והתחילו להישתחל בפנים,

סשה צעק דב סשה וגם נשימתו נעתקה, לפתע התערפלו חושיו של דב, ולפני שהצליח להגיד משהו הרגש שזוג ידיים סוחבות אותו,

הנה הנה עוק קצת זה עכשיו תישכב פה תישאף אוויר, זה אני אברהם, אני אלך להביא את סשה אתי לפתע אלי צעק, אברהם אברהם הנה הנה פה- אברהם עזב את דב בפינה ששם אותו, ורץ לכיוונו של אלי, אלי ושלמה ואברהם ראו לפניהם שני דברים, אחד ראו מחסום של לבנים ודם, וראו גם פ תח קטן שמשם מישהו לחש משהוא, ונידמה היה כי זה קולו של סשה

הצילו הצילו.

בואו אמר אברהם הוא ניסה להרחיב את הפתח בהשגיחו שלא יבואו עליהם עוד אבנים, אבל משההו תפס את סשה כשניסו למשוך אותו בעדינות.

אויי לחש שסה, הרגליים אמר חלש הרגלים.

רגע , אני חיב להיכנס ליראות מה זה אמר אברהם, יש לי כאן פטיש שאיתו אנייכל לישבור ולהפריד אבנים, אתה תסכן כאן אותךם ואת סשה אמר אלי ואם יפלו אבנים חייבים לחשוב על דרך אחרת.

אני בטוח אמר אברהם כיזה מקום בטוח ואל תידאג אני לא אידיוט כדי לסכן במיוחד את סשה יהיה בסדר הוא חייך לאלי הוא בא להיכנס כשלפתע הוציא משהו מהכיס ואמר ונתן לאלי

זה תן לאישתי אם יקרה לי משהו תגיד לה שאהבתי אותה, והוא נתן לאלי מעין קופסה קטנה ובתוכה סיכה הוא דיבר גם לאלי הסיכה היתה בצורת מלאך אישתי אמרה שהמלאך יגן עליי, אמור לה שהיצלתי נפש הצלתי את סשה.

הוא היסתכל על שלמה ואלי במבט חטוף והתחבר בתוך הסדק כן הנה אני רואה , שמעו אותו קלות במעומעם,

איי איי אי לפתע שמעו , רגע צפוף כאן תצא אתה אמר אלילאברהם וניסחוב אותו ביחד,

איני יכל לצאת יש משהו חוסם אני מפה אוודא שלא יפלו עליו אבנים אתה ושלמה תידחפו הם התחילו למשוך,

סשה היה כבר וגם מלא חבורות איי איי אמר סשה לפתע היתה עוד מפולת, סשה אמר שלמה, דב אברהם השמיעו קול

ערפל של אבנים קולות של שיעול וחנקחילו במלוא המרץ להזיז את האבנים, בוא אמר בוא ננסה למשוך את סשה עוד קצת עוד שניים בפנים ואני לא יודע מה איתם.

הם התחילו לנסות למשוך את סשה, סשה כניראה היה מעולף כי לא שמעו אותו

יש סיכויי שהם בלעו מלא אבק וחול, הנה בוא , הם הצליחו לנסות להזיז את סשה לאט לאט, הנה קרא אלי והוציא אותו.

לפתע הם לא יכלו לזוז מהלם, וואי אמר אלי אסון אמר שלמה

וואי וואי וואי מה עשו לו

סשה היה כולו מחוסר הכרה וכולו מחוסה בחורים שחורים, מה זה?< שאל שלמה בזעזוע,

איי איי זה אמר אלי זה כוויות. הוא שרוף כולו

וזה ניראה כאילו שמו עליו לפיד בוער מסכן, לפי העובי של הסימן. סשה גם שכב כירום לגמרי הם היו חייבים להזעיק עזרה, לא פלא שצרח כל כך אמר שלמה

אויי מה אם אידה אישתו היא לא תוכל לישרוד. בנתיים לא נגלה לה, ניראה איך מתקדמים הדברים אבל חייבים לשים עליו חומר , של אלכהל על כל הפצעים זה יכאב אבל זה יציל אותו אם לא יקבל זיהום.

כן אבל אמר שלמה, צריך להציל גם את האחרים בנתיים נכסה אותו, שלמה ואלי נתנו לו את החולצות שלהם על מנת לחמם קצת את הגוף

עכשיו ניראה הם הצליחו להיכנס מצאו את דב הם הוציאו אותו לבחוץ

רגע את אברהם ואת החוטף לא מצאנו זה לא טוב אמר אלי אולי הוא הצליח להתרחק וצריך גם למצוא את אברהם

להתחמק ? להתחמק שאל כמעט בזעקה שלמה,

חח איך אפשר להתחמק מכזה דבר

אנחנו שתינו לא הצלחנו בקושי להוציא את סשה ודרך אגב בה נחחפש את אברהם

הם ניכנסו במהירות זה כבר ניראה כמו פתח יותר רחב קצת

לפתע שמעו שיעול חנק, אלי אלי שמעו מישהו קורה הקול נשמע חלש ומרוחק, זה אני דב

הצילו אותי ניקברתי פה יש לבנה גדולה עליי אני לא יכל לזוז

מזל שבידיוק רציתי ליראות משהו בצד כשהיא נפלה עליי אחרת הייתי מת, אבל אני מרגיש כאילו אני שוכב על עוד גוף של אדם בואו בואו

אלי ושלמה הלכו לכיוון קולו של דב

דב תחזיק מעמד אמר אלי אנחנו כבר באים

נשמע עוד שיעול שיעול חזק.

הם איתרו מהר את מקומו של דב ולרגע פחדו ליראות הוא היה חצי שכוב הריצפה א9ם ניתן לכנות כך, הלבנים היו מלאים דם והלבנה יותר נכון, הם לא רצו להבהיל את דב אבל היה זה התיקרה שנפלה עליו.

הם הזיזו בכוח את האבן ולקחו את דב, דב היה כולו מכוסה בדם

מה זה? נפצעתי שאל דב

שלמה היסתכל עליו, לא לא חושב שזה ממך אמר אבל רגע ניקח אותך היכן ששסה,

שסה? מצאתם אותו שאל דב? בין שיעול לשיעול.

כן אמר אלי מצבו לא טוב,האידיוט שחטף אותו שרף אותו בכל חלקי הגוף וגם חתך לא פלא ששמענו צעקות איומהות אימה כשהוא צעק.

אם הוא לא ימות במפולת שהיתה אנייהוג אותו אמר דב בזעם.

ואנחנו ניצטרף אליך אמרו אלי ושלמה בבת אחת

איי איי כל הגוף כואב לי, ולפתע דב התחיל לירעוד, קר לי אמר וגם קשה לי לינשום , הוא התחיל לירעוד, דב אמר אלי תנסה להירגע ולינשום לאט לאט,

והנה הם לקחו שמיכה ממה שהיה להם הצמידו אותה לשסה וכיסו את שניהם גם דב וגם סשה עכשיו אל תחשוב על כלום אמר אלי, אני ושלמה נלך ליראות את אברהם וגם החוטף עצמו הוא צריך להיות כאן אין סיכויי שהתחמק,

טוב קודם נחפש את אברהם וזה ברור,

דב ואלי ניכנסו שוב הם חיפשו הכל היה קשה דחוס חונק שברי תקרה,

לפתע שלמה נגע ביד של אלי, היסתכל שם!!

הם ראו שלושלית של דם עם שערות, אויי אמר אלי אויי תיראה , וואוי אמרו שניהם רב של שערות היה עם דם כוכחות של דם מרובה

בוא לפתע קרא שלמה, מה שזה לא יהיה חייב ליראות מי זה,

הם התחילו בכוח לסלק את האדמה בעודם חוששים ממה שעוד יגלו,

לפתע זעק אלי

לאֱֱֱ!!! לא!!! לא!!!

אברהם והתחיל ליבכות

מה אברהם קפץ שלמה,

אלי לא יכל לדבר עזור לי רק ביקש כשזיעה ניגרת ממנו, רק שזה לא מה שאני חושב

אברהם, אברהם.

הם חפרו וככל שהיתקרבו וסילקו אז החשש והפחד והאימה התגלמו למציאות שהיכתה בהם יותר.

לבסוף הם היו מול המראה שחיכה להם. הם לא רצו להאמין אברהם שכב שם ללא תנועה כולו מחוסה בדם, ראשו מנופץ מקיר שהיתרסק על פניו וראשו גופו התחיל להיתנפח ולהכחיל.

אןמה לעשות, כניראה שהמוות היה בלתי נמנע ומהיר אמר אלי.

אויי אישתו, איך אני אבשר לה בשורה כזאת, היא תהייה החייבת לדעת אמר אלי בעודו מנגב את דמעותיו, עם האבק,

אויי אני איני מאמין הוא בא לעזור והיתה לו הרגשה כן הוא נתן לי את המלאך שאתן לאישתו, סימן לאהבתם, היא בוודאי תידע שקרא משהו

טוב ניקח אותו, הם ניגשו אל גופתו של אברהם אשר היתה קרה וקשה, תמכו בידו רגליו והוציאו אותו לאט לאט זה היה מחזה קשה,

כל חציו של הראש היה מכוסה בדם ושערותיו היו שקרש אלי בכה איזה מוות איזה מוותר

הוא התחיל לביכות כשהוציאו ולא היתה ברירה את גופתו של אברהם דב זעק איי איי , כמה המלחמה הזאת גובה מחיר בנפש איי איי לא לא, דב אמר שלמה, אנחנו צריכים אותך חזק, אל תישבר זה קשה אבל אל תישבר ולי יש תפקיד קשה איך לבשר לאישתו- אמר שלמה

אויי לא, ובכלל איך קוראים לאישתו,

מזל קוראים לה אמר אלי אשה שקטה מאוד, אובת את אברהם הוא היה לה הכל תמיד יצא מנצח בכל הדברים, והדבר שהפילו היה זה,

אויי אמר אלי

הכי טוב אמר דב לגשת אלייה כמה אנשים

טוב אמר שלמה בקצרות, אנחנו צריכים למצוא את המחבל,נכון אמר אלי אבל חייבים להעביר את הגופה לטפל בסשה ובדב

אתה מדבר כמו שעלינו להעביר סחורה ממקום למקום, התחיל אלי להגיד בקול שלא נשמע טוב,

פה אנחנו אנשים ולא סחורות

משהוא קרה הרגע כן? אמר אלי בתוכחה

אבל אמר שלמה אם נתמקד בזה לא יזוז כאן כלום כאילו לא שמע את העוקצנות שבדב רי אלי

אי י איי לפתע זעק דב הכל כואב לי תפוס לי

אלי אמר אני הולך להזעיק אזרה.

הוא עזב את שלמה וכולם ורץ לכיוון המשאית, בנתיים אמר דב לשלמה.

קר לי מאוד

שלמה מצא עוד כמה שמיכות וכיסה בהם את דב

הזמן עמד מלכת לא קול ועלא עונה לא אף אחד, גופתו של אברהם היתה שקטנה ומיוסרת עם כל מה שעבר.

לא יכל לשא להרגיש כאל לייאוש הזה וכאב עבור האדם הנפלא שהציל את חייו וחיי סשה

משקפיו שבורות דימני דם בכל מקום, עינייו פקוחות אך כבר לא יראו את הצלחתו, ובזכותו סשה ניצל

דב ישב בדממה כולו רועד

הייתה דממה מעיקה שלמה לא י דע מה להגיד, לידו סשה היה נשימותיו היו שקטות וכבדות.

כל מה שעברו עד שהגיעו לכאן, מאוראות המלחמה חקוקים בנפשם וצרובה,

הפחד והאימה התחילו להישתלט עליו השקט הזה,

שלמה התחיל להזיע, הוא לא ידע מה עובר עליו

הוא הסתכל מעבר צוהרי החלון, אויי אויי אמר לעצמו, אן לא נצליח להשתחרר אהאויבים, למה אנחנו רוצים להביראי וללחום הרי לא לא אוהבים אותנו ולא יהיה טוב, הם יהרגו אותנו ומתפשטים ,

ולרגע השמיים נראו כאילו מסך שחור כחלונות אטומים לא ראה פינה של אור.

הוא ישב בהא לרגע בכולם בסשה בדב ובגופה של אברהם הוא בעצם התחיל ליראות מוות

רצה לצעוק הצילו אבל לא נשמע הרי הוא בחושך

הוא רעד לא הים לא אמר התישב בפינה, כולו משותף וכך לאחר זמן מה מישהוא טפח לו על הכתף

שלום שמע קול מרחוק, שלום הכל בסר? הבאתי עזרה תיכף נצא מכאן

וגם את גופתו של החוטף מצאנו הוא ניסה לברוח אבל נמצחחץ.

שלמה לא ראה כלום אבל שמע את הקול יותר מקרוב שלום שלום

לפתע שמע עוד לחשים מישהו תפס את היד והזריק לו משהו לא היה בו כוח להיתנגד

עכשיו הוא ישון עד למחנה אמר אלי, לרופא שבא איתו בוא ניקח אותו רק הוא נישאר לקחנו את השאר.

כשהתעורר שלמה, התעורר עם רצון עז להקיא, פקח את עיניו לסרוגין, איי סוף סוף התעוררתה אמרה קורל,

מה? התחיל להגיד ולמצמץ בעינייו, איפה אני איפה כולם מה קרה לי

קלאסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים

אבל אמר שלמה אבללא הייתי במקום סגור.

נכון אמרה קורל, אבל נמצאת בסיטואציה סגורה כלומר.

היית בחדר לבד שקט, לא ידעת מתי תגיע עזרה, ביכלל הכל היה מוות ובכלל המצב של המלחמה, שאי אפשר לדעת עד שחושבים שהינה לא רדופים , ויותר לא ניראה מוות אז הכל מגיע ובמיוח שגופתו של אברהם הייתה שם כולה בדם.

אני לא זוכר כלום,

ובואותו הרגע שאמר זאת הקיא את נשמתו

בתיה, אודליה, סוזי, בואו מהר עזרו לי, מידי ניגשו אילו וטיפלו בו, אחרי שניקו אותו והחליפו לו, קורל הביא לו מים חמים עם לימון ואמרה עברת הם, מצב לא פשוט

תישתה את התה ולאט לאט תחזור לעצמך

מה אם אישתו של אברהם, מי מדבר איתה?

דואגים לה אמרה קורל, ונאנחה,

כן אפשר להבין אותך שקיבלת פחד, ליראות דם ומוות..... הלם קרב זה לא פשוט.

אלי ביקש ליראות את מזל ולתת לה את שאברהם ביקש ממנו

היא באה איליו חיוכה היה קפוא, כן אמרה אלי הישתעל הוא לא ידע איך לבשר לה, על ידו היו עוד שני אחיות

את אישתו של אברהם? כן אמרה מיד

איפה הוא? קרא לו משהו?

ובכן התחיל אלי להגיד, אבל לנוכח מבטה של אישתו, הוציא מכיס מעילו את הקופסה שאברהם נתן.

איי איי לא!!

אמרה אישתו לא שתי האחריות ניגשו אלייה לחבקה לא אמרה ונפלה לתוך זרועותיהן

בואי בואי שבי אמר אלי, הם הביאו כסא

את יודעת הוא אהב אותך

הוא אהב לעזור הוא היה במשימה בעלך.

מזל התחיל ה לסובב את ראשה מצד לצד כאשר עינייה מעורפלות.

מיצטער מזל באובדנך, היא אמרה בקול שבור

אברהם שלי זה הסימן, ואתה אמרת לי ביום בו יקרה לי משהוא נורא, אתן לך את זה , תדעי שהפכתי למלאך ואשמור עלייך מלמעלה.

לא לא אברהם שלי לא לא, בכיה נשמע בקול רם והדהד עד לאלוהים.

כל כך הרבה עברנו אמרה בקול חנוק, מדמעות כל כך הרבה והבטחת לי אברהם שלי שלא תעזוב אותי לעולם.

אלי חיבק אותה, אן לי מה להגיד ביגונך אשה יקרה, איך לנחם אותך אני

בעצמי בהלם.

אברהם הציל את סשה וזה מה שהוא רצה הוא הקריב את עצמו. כן הוא תמיד אהב לעזור.

אברהם אברהם שלי.

מה אעשה בלעדיך ורציתי כל כך להגיד לך שאני אוהבת אותך שתיזכור אותי...

אלי חיבק אותה היא לא יכלה לדבר גל הדמעות שעלה בה כנהר זורם, לא לא

אברהם אברהם שלי.

בכיה היה רם כל כך וזועק כל כך, פנייה שהיו חיוורות במילא תפסו עכשיו צבע של המוות, המוות היה בחייה

בעלה שאהבה שהיה בשבילה הכל, בעלה שהיה

חמתנה בחייה ושאתו עברה דברים, בעלה נהרג בפעולה אשר הצילה מישהוא אחר.

אפשר דף ביקשה, אני רוצה להיפרד ממני במילים

כמובן אשה יקרה, אמר אלי את בסדר?

כן אמרה אני פשוט רוצה להיות קצת לבדי התחננה.

מה שאת רוצה יקרה אמר אלי, הוא נתן לה דף וסימן לאחות לעזוב לנפשה

היא היתה לבד עם דף לבן

לא היו לה מילים ההלם היה קשה מנשוא במיוחד שאחרי 10 שנות נישואים מאושרים שעברו הרבה ביחד ותיכננו כאן בארץ ישראל להביא את הילד שלהם ועכשיו הכל נגוז.

היא התחילה ליכתוב הדמעות הקשו עלייה, אבל ליבה לא יכל לעצור כי אי אפשר לעצור רגשות מלכתוב אי אפשר .

אברהם יקירי, אברהם אהוב ליבי

אן רגע יותר אבוד בשבילי, מאשר הרגע הזה, לאבד אותך

איני יודעת, וזה לא ניתפס שלא תהייה עוד בחיי

אברהם שלי.

עולמי הואר רק כשאתה הארת את דרכך אליי

עברו ימים עברנו ימים שכונים במלחמה, ימים מלאי ייאוש אך הכל היה בעינייך כמשחק, לימדת אותי לצחוק , כי ידעת תמיד לנצח, וכך למדת גם אותי

יקר שלי, נתת לי מלאך וכשהיבאו לי אותו ידעתי וזה היה סימן שאותך לא אראה עוד

אברהם שלי.

כמה שאוסיף מילים, לא יוכלךו הם למלא את החלל שהותרת בי

אהובי

איך ממשיכים? איך ביכלל מכירים, אכיר בזה שלא תהייה עוד לצידי.

שלא יהיה מישהוא שיגיד לי בוקר טוב עם חיוך

לא לא לא אוכל לא אוכל להיות לא אוכללחיות,

לפתע עזבה את הכל והתחילה לפרוץ בבכי הצמידה את המלאך אל ליבה ובכתה.

לא יהיה איש בחיים שלי אחריך

לא יהיה שום דבר בעולם

אחרייך

אהוב שלי

מילאת את בקשתך האחרונה לעזור להציל

ואני אמשיך בדרכך למרות שקשה עליי ביכלל להיות ביתר החיים בלעדייך אהובי

אף פעם לא נתת לרגישותי מקום נחות אהובי תמיד הייתה שם בשבילי ועכשיו נותרתי ככלי ריק

היא בכתה ובכתה ובכתה וצר היה לה וליבה כה פעם

חפתאום כאב אחז בצד שמאל

הנה הנה אמרה, ידעתי שלא תוכל בלעדיי

הנה אני באה אליך אמרה,

כסה אותי בכנפיים מלאך שלי אחרי כמה זמן גילתה אותה קורל.

הצילו זעקה בואו לכאן מהר. אודליה וסוזי ניכנסו הם שתקו למראה

קורל כבשה את פיה בידה, היא עמדה לצעוק המ קורה...זה היה קולו שלא לי שבה בריצהאויי חמצן

ניסו להחיותה אך ללא הועיל הידיעה שבמות בעלה אברהם והצער היה כה גדול עד שליבה לא יכל ליסבול

והיא נפטרה כתוצאה מהתקף לב.

טרגדיה על טרגדיה, שוב הגורל שוב הכאב שוב החוסר אונים הזה.מחיר המלחמה העקובה מדם.

בנתיים בקצה השני, רמית עזרה לאידה לבוא ליראות את סשה

סשה סשה פרצה אידה מה עשו לך? תחזיק מעמד אהובי עכשיו היהיה הכל בסדר אמרה אידה

רמית הכינה אותה שעלייה להיות חזקה בשביל שסה, ושלא תישאל אותו שאלות, עכשיו כשהוא יוכל הואידבר כרגע הוא והיא חייבים מנוחה מוחלטת.

אידה גם לא ידעה על מותו שלא ברהם ורצתה לדבר עם אישתו של אברהם היא לא ידעה שהיא נפטרה

אני חייבת אמרה ליראות להגיד לה תודה ולהגיד לה שאני מיצטערת על כי בעלה נפטר.

רמית שידעה אבל התנהגה והתחייבה בפני אלי לא להגיד כלום לאידה ביגלל מצבה הרגשי שיתפה עם אידה פעולה

כן אמרה רמית כן יקירה רק נתן להם להיות ביחד ויהיה עוד זמן להודות

נכון אמרה אידה

סשה אהובי ניגשה אילו בעידנות, סשה גיבור שלי אמרה היא ליטפה ברוך את שערו ואת זיפי זקנו

הוא היה מחוסר הכרה

והיה מכוסה עם רתיעות שמן להרגיע את הכוויות

מה עשו לך? נבלות פרצה אידה הם ישלמו אתה תהיהי חזק סשה הבטחת לי

רמית חיבקה אותה חזק

יקירתי זה לא תהליך פשוט אבל כל יום יהיה שיפור

ובנתיים יש לך את זאב טפלי בו בסשה יטפלו והוא יחזור לאיתנו, מבטיחה לך

אויי רמית יקה שלי מה הייתי עושה בלעדייך רמית חיבקה אותה

היא ידעה שאידה רוצה ליבכות כי סשה היה במצב של בין החיים למוות אף על פי שהכל היה ניראה בסדר לחלוטין.

הוא היה עם כיויות בכל הגוף אינפוזיות וקוצב הלב חלש

גם פניו היו מנופחות כחולות מהמכות שעבר בראשו

בואי בואי יקרה בואי היא חיבקה אותה ולחשה לה

את חזקה וסשה יהיה בסדר העיקר שהוא פה עם כולנו וכולנו נידאג לו

ואת תהייה חזקה למען הילד שלכם ולמען סשה

שאוהב אותך כל כך