הבלוג של אמא סיגל

סיפורה של אידה השיקום

דב יקירי מישהו דפק בדלת, אני כבר פותח יקירתי.

דב לפתע שמעה חנה את קולו של אלי. היא בידיוק עסקה בלרחוץ את רחל.

דב אני רוצה לדבר איתך בקשרהלמה שדיברנו,

כן אמר דב.

אני רוצה לעזור לאידה. אבל לא רוצה להרעיף עלייה רגשות. פוחד כי אדחה אותה.,,

אתה לא יודע גיליתי לתדהמתי, שאני מאוהב בה. באישיות, מאוהב בנחישות. מאוהב באהבה שלה.

ואלי קפץ את אגרופיו , ואיני יודע מה לעשות.

הרגש פועל אצלי אבל גם בינתי. אמר אלי. עזור לי.

רגע!! אמר דב. אני רוצה שתיראה את הנסיכה שלי ושל חנה. את הבת שלנו.

היא הביאה אותה. אויי מתוקה של אבא. אמר ונשק לילדה. יקרה הביאי עוגה לאןרח שלנו וכוס תה.

תודה אמר אלי.

אלי התחיל לפתע לנגב דמעות ואמר, סליחה.

,מה מה קרה לך? כל כך התרגשת ליראות את רחל שלנו?.

דב אמר בהתרעמות ובחיוך.

סליחה אמר אלי, מעולם לא היו לי ילדים, עוד יהיו לך מבטיח אמר דב אןטומטית.

לא לא יהין השיב אלי. אני עקר. והרכין את ראשו.

דב וחנה היסתכלו אחד על השני, והיתה דממה, אלי המשיך, הבני כלאיים עשו לי ניתוח, וחתכו לי את צינור הזרע, ופה הוא בכה.

דב סימן לחנה שתיקח את רחל ותיתרחק, הוא ידע שאלי צריך עכשיו תמיכה.

אלי בכה ואמר במקוטע, סליחה דב. סליחה אלך מכאן, רציתי לדבר על משהו אחר. וזה יצא ממני בראותי את הילדה המקסימה שלכם.

דב ניגש איליו ואמר הכל בסדר חבר אתה יכל כאן תמיד ליפרוק את שעל ליבך. כל עוד אנו ביחד. אתה תמיד מוזמן ואל תרגיש לא נעים

כי חברות אמיתית אינב בנוייה רק על חיוכים. ודיבורים טובים, היא גם על מה שעל הלב.

ראיתי את אידה ואת המסירות שלה לסשב, ולילד וזה חימם לי את הלב. כזאת אשה אני רוצה.

דב אמר, כל דבר בזמנו, אל תידחק במה שאתה רוצה כי הדחק. מביא למצב לא טבעי ולא נעים.

דב אמר אלי, דב איך אני יכל לעזור לאידה, המצב שלה רגיש מאוד. וביגלל שאני אוהב אותה איני ראלי אני מפחד לדבר איתה, כדי שלא תידחה אותי.

מה? שאל דב, מה הפחד הזה?.

ככה אני אמר אלי, נכון שרציתי והבעתי כוח בהתחלה, אבל ביגלל כל שאמרת לי אני תמיד כזה,.

נכבה ומנסה לרצות את הצד השני, יש בי פחד. איני רוצה שהיא תיכעס, ולא תירצה אותי. רוצה לעשות למענה הכל, כדי שהיא תידע ותפנים. כי אן לי עולם בלעדייה.

מה?

אל תבטל את עצנך ביגללה, עם כל הכבוד אמר דב, היא צריכה מישהו שיהיה חזק, ולר שיהיה חלשלוש,

חנה סימנה לו בעינייה, כאילו מה קורה? ודב סימן לה שלא תיתערב

כן היתחיל אלי לגמגם. כן אני יודע. אבל בכל זאת מפחד לדבר במיוחד אחרי מה שאמרת לי איך להיתנהג איתה. ועוד שאני עקר אז ביכלל מי יסתכל עלי.

רגע!! אמר דב, אתה מערבב כמה דברים קודם כל, שוב פעם אל תבטל את עצמך. כדי לירכוש ליבה של אישה, ובמיוחד אם אתה רוצה לחיות איתה, ולא משנה באיזה מסגרת,

חוץ מזה, הדברים שאמרתי לך, לא צריכים להוות איום כלפייך. אלה אמורים להיות דרכי תובנה בדרך שלך. אלייה, לא כמו תוכי.

וחוץ מזה אלי, אף אחד לא מושלם. וזה שאתה עקר זאת לא אומרת שאן לך נפש של אבא טוב. ראיתי איך הסתכלת על רחל, ואני כבר יודע שאתה אבא נהדר יותר מאשר אבות ביולוגים. שאינם יכלים לגדל, ואן להם סבלנות לילדם.

ואידה צריכה לדעת ולהבין את האור הפנימי שאתה נותן, את התמיכה שלך בה.

,ואתה צריך להיות רגיש אלייה.

אבל אם כל זאת אל תבטל את עצמך.

באתי אמר אלי. אני רוצה לדעת איך אני יכל לשחרר את המועקות באידה

תיראה אמר לו דב, ישנם הרבה דרכים אחד בניהם זה יצירה, זה תעסוקה עם ילדים. זהכתיבה.

אבל כרגע איני יודע אמר אלי, אם זה יכל לעזור. לא תהיה לה ברירה אמר דב. היא תצטרך להיתרגל, או שהיא תמות, או שהיא תחפש קרן אחיזה ופה זה יהיה התפקיד שלך, לשמש לה כך.

אתה אמור להנחות אותה בקו ישר. אבל להאמין בעצמך.

לפתע נאורו עיניו של אלי, היי... שכחתי לגמרי יש לי מישהי, שכחתי לגמרי יש לי ידידה שעובדת במשרדים של הסוכנות היהודית. והיא

מתעסקת בציור בשעות הפנאי.

זה לא סתם ציור. אלה דרך להבין את הלב.

היא יכלה לשחרר באידה פחדים, ומועקות לבטא געגועים דרך הציור.

אלך לדבר איתה.

יפה אמר דב. נשמע לי רעיון טוב, אבל השאלה אם

אידה תהיה מוכנה.

איך אוכל אמר אלי.

דב זקף גבה ואמר, מעניין אלי מגנטלמן, ואחד בעל בטחום מופרז, הפכת סליחה שאני מעיר. הפכת לעדין כזה, לא בטוח.

פשוט אני לא בטוח בעצמי. אמר אלי. תיראה אמר דב.

אל תאבד את עצמך בדרך אלייה. כמובן שיהיו מכשולים, אבל אל תוותר. אבל תידע שדברים באים בהרבה סבלנות,. אם אן לך סבלנות, הכל לא שווה.,,עכשין איך אמרת שקוראים לזאת שאתה מכיר?.

ורד אמר אלי.

הייתי רוצה שתיפגש עם אידה. פשוט רק ליראות לה דמעה.

כן אהה אמר דב דרכי מילוט למחשבות משוטטות אמר.

כן אמר אלי, אתה יודע איך זה כשהלב מלא, אז חייבים לפרוק את זה,

לא אכין אותה פשוט אבוא אלייה, כפי שאמרת לי.

או, סוף סוף אתה מדבר לעיניין, החלטי ומתחשב ככה אני אוהב אותך, אמר דב.

תביא לה אותה מתי שתוכל, תודה אמר אלי וניצוץ של תחקווה בעינייו.

תודה רבה על הכל.

אן בעד מה חבר אמר דב בפשטןת. הייתי שם פעם. אמר, ואז סשה עזר לי.

לך להיתכונן המשיך דב, יש לך משימה , כן כן אמר אלי ויצא מהדלת.

ועכשיו אמר דב לחנה, אני חייב להירגע קצת אני עייף.

כן אהובי, עברנו ימים לא קלים, אסור לך להיתאמץ,

פשוט אני חושב על אלי ואידה, שניהם מסכנים, אלי ביכלל היתערער לו הבטחון.

אבל אמרה חנה יותר טוב מהבטחון שהיה לו, שקבע החליט והשתלט על הכל.

נכון יקירה אמר דב, אבל אל תישכחי שהשליטה ששלט, וההחלטה נבעו. מהפחד שלו, ומהפחד להוכיח לעצמו, שהוא שווה העקרונות שבו,.

זה נןרא אמרה חנה, איני יכלה לתאר לעצמי להרגיש את הכאב הנורא, הזה. בלי ילדים בלי יכלת לממש את האהבה לילד לברכה של אלוהים.

להרגיש ניבדל מכולם ןלייצג את עצמך כרגיל. אויי מסכן בטח כמה רגעים של כאב הוא עובר,

,כן אמר דב לא פשוט, אבל יש בו משהןא טוב.

למרות הכל הוא שומע לדברים. והוא בסדר למרות הכל.

דב כמה שאתה טוב אמרה חנה, כמה זכיתי, אתה מתנה מזאב אמרה.

יקירה אמר דב וניגש אלייה, יקירה היסתכלי עליי.

אם יש משהו בחיים שלמדתי

למדתי דרכך מהיא סבלנות

לא האמנתי בדרכים שניפגש

ולא האמנתי כי אוהב יותר

אך כשאותך ראיתי ראיתי מלאך

ואני כאן איתך, מובטח לנצח, וכל מה שעברנו העצים ממנו וכמה שהוכנו להיות אחד עם השני

ידעתי שזה יקרה

כי אהבתי אלייך מעמקי ליבי

לא נתנה לתיקווה לידעוך

ידעתי שאת כואבת

אבל ידעתי גם לכבד

כאבתי וגם הבנתי

ובסוף הצלחנו כך גם אלי ןאידה יצליחו למרות הכל.

חנה ניגשה איליו וחיבקה אותו

דב בעלי היקר בעולם

והיא כרכה את זרועותייה סביבו

היא ליטפה את שערותיו ואמרה

אתה הכל בשבילי, אתה האור שהציל אותי. לך חיי ומותי.

והם צללו אל מסע של תשוקה...

אידה ישבה והיסתכלה מהחלון, אידה בואי קחי אמרה רמית. ונתנה לה כוס תה. תודה אמרה אידה חלושות ושמה את התה על ידה, היא לא אמרה כלום, נידמה כי זקנה מאוד.

היא ישבה מבט קפוא. עינייה נעוצות בדבר מה רחוק מאוד.

הם היו נעוצות בזיכרון ששסה היה חי.

היסתכלי אמרה אידה לרמית. היסתכלי ראיתי ציפור קטנה שם על הענף , ציפור כחולה יפיםיה.

הייתי רוצה להיות ציפור. אמרה אידה לעוף רחוק בלי מחשבות.

כן אמרה רמית. אבל מחשבות תמיד יהיו איתנו. כי אנו בני אדם, אידה אי אפשר לכבות אותם.

אידה בכתה. רמית ניגשה וחיבקה. אני יודעת יקירה אני יודעת.

הם לא היו צריכים מילים. כשהכאב ענק בפנים אין צורך במילים. הם לא מרפדות שום תחושה. רק מעצימות אותה.

אידה אמרה רמית, את יודעת את הכאב שלי, נכון אידה, אמרה רמית. היסתכלי היסתכלי עליי מבטי לעולפ כאוב.

הרגו את בעלי. ואת הילד מולי אמרה רמית. שרפו אותי אידה.

ובכל זאת, ואיך שהוא שרדתי, אידה לא אמרתי שכאבך אינו אובדן גדול, אך לכל אחד יש אובדן. וכל אחד מתמודד. וכל עוד שיש לך את האוצר ששסה השאיר.

אידה רק שמעה את המילה שסה, התנערה

מה? מה אמרת רמית ? אמרת שסה שסה שלי?

איפה הוא, סשה יהיה תמיד אמרה רמית, יהיה בליבך.

אידה בכתה, רמית חיבקה אותה. לפתע אלי

ניכנס לחדר.

רמית יצאה מהחדר. כן אמרה לאלי, אתה לא מפסיק אהה היא נירדמה עכשיו.

הטיחה בפניו.

אלי שהיה מוכן להתקפה מסוג זה כי לא ממש היתנצל.בפנייה. אמר לה, רמית אני מיתכוון לכל מילה. דיברתי עם דב, אני ממש מתהצל על ההתנהגות שלי כלפייך. וכלפיי אידה.

זה היה כל כך בןטא אמרה. כל האגו הזה שלך כל הציניות, שהייתה בדבריך. מה אתה חושב. אידה רק והדגישה, רק תירצה ליראות אותך נכון?? התרעמה רמית.

תחשוב קצת, ועוד אתה יודע, אתה יודע ששסה עוד חי בנשמתה, רק קברה אותו.

אני יודע אמר אלי, אני בוש ונכלם בהתנהגותי, באתי לבקש ממך סליחה רמית.

רמית המשיכה יש לה ילד לגדל. וקודם כל היא צריכה לחזןר לאהוב את הילד שלה, ולא לחפש בן זוג. אני יודע אמר אלי.

ולכן דיברתי עם דב. אני דיברתי איתו והוא הסביר לי, אני מבין כי טעיתי. לכן באתי גם אלייך, שתיסלחי לי איך שהתנהגתי כלפייך.

רמית לא השיבה.

תיראי רמית. הןא סיפר לה על הרעיון לאידה שדיבר עם דב דרך הציור לשנות ולפרק מתחים.

נישמע לי טוב אמרה, האם תוכלי ליפגוש אותה לפני שנלך לאידה.? שאל

אשמח להכיר אותה אמרה, אבל כרגע אידה ישנה, זה יהיה יןתר מאוחר כי חשובה המנוחה לאידה כרגע יותר מכל דבר אחר.

כן ברור, אמר אלי בסביבות חמש אבוא איתה לכאן ולפני שניכנס לאידה, אז תכירי אותה.

בסדר אמרה רמית. אז בסביבות חמש ניפגש כאן? שאל.

בסדר אמרה רמית.

-

אלי יצא לכיוום המשרד, הןא היה עייף ומותש כל כל, הרבה עבר עליו. אבל למען מטרה מסויימת, הוא מוכן לעבור את כל הגשרים.

הוא ניגש לחדר שבו ורד עבדה.

היא בידיןק תייקה את התיקים. ורד מה שלומך.אני חייב אותך.

ורד הייתה אשה בסביבות גיל ה40, חזותה היתה רכה. תמיד חייכה. אך בליבה כאב.

ואלי ידע אותו. הייתה לה ילדה אשר נהרגה בסלקציה. שם היא באה מגטו ורשה. היא סיפרה לו פעם כשבעינייה דמעות, איך בזמן הסלקציה. הילדה שלה פשוט לתת לה נשיקה, ואז חית אדם נתנה לה מכה בראש. וירתה בילדה בראש מול עינייה. זה היה מחזה נורא. אבל היא הבטיחה לעצמה שבמקום למות כל חייה. תקדיש להנצחת הבת שלה. בציורים כי הבת

אהבה לציר,

וכן היא הייתה באבל על בעלב. אבל הייתה טיפוס

שקט החי מיום ליום.

ורד, תוכלי לעשות בשבילי משהו?

שאל אלי.

כן אמרה מה שאתה צריך.