הבלוג של אמא סיגל

סיפורה של אידה - גורל

דב יקירי תיראה, מי בדלת אמרה חנה בעודה מטפלת ברחל, כן יקירתי כבר.

אויי תודה רבה שמעה חנה לפתע את דב, דב מה קורה שאלה של מי המיכתב.

הנה היגיע רשימת המקומות והקיבוצים אליהם שובצנו, והדרכה מתי לארגן ואיך.

מה? מה אמרת? שאלה חנה בהתרגשות, ואם מי אנחנו משובצים.

דב לא ענה, אבל אמר עוד לא ראיתי את פירטי המיכתב, קודם תיגמרי לטפל ברחלי, וניקרא ביחד.

חנה היתה מסוקרנת אבל גם רצתה לידחות את הרגע והיא ידעה שיש ברגע זה הרבה כאב , שנדחק הרבה שאלות והרבה חברים כבר לא אתם עוד וזה העציב אותה מאוד. כמו כן ידעה שעכשיו חותם האבדה שלה של זאב ושל סשה ושל עוד אחרים , כבר זהו לא יהיה .

דב כאילו ניחש את מחשבותייה, נשק לה וחיבק בעדינות ולחש , כל התחלה היא קשה וכל בחירה היא קשה אך סוף סוף משהו מיתקדם לצד הטוב ביותר.

נכון אמרה חנה.

הנה רחלי מתוקה, תיראי איך אמא הליבשה אותך היום בשמלה לבנה.

היה מתאים לה חתן, צחקה בעדינות והיא אהבה שדב צחק גם כן היו להם הרבה קטעים נחמדים כאלה.

נישמעה דפיקה בדלת, רמית ניכנסה בעיניים סמוקות היא אמרה היום זה היום הכי טוב שלי, ומצאתי לנכון אותכם לשתף ראשונים.

חנה ואבי קצת היה להם קשה , להתנער מהמחשבות והלבטים על משהו אחר לגמרי.

מה מה העיניין אמר דב, עמיאל חזר והציע נישואין , אמר שאינו יכל בלעדיי הוא חשב שזה לא הולך בינינו ודווקא הפרידה בת שלושה שבועות החדירה לו כמה טעה.

וואו מתי אמרה חנה?. היום בחמש בבוקר,

חחח אמר דב חמש בבוקר? לא יכל לחכות הבחור? כאילו את בורחת, חנה נתנה בו מבט קודר.

אבל רמית צחקה, כן גם אני היתפלאתי על השעה המוקדמת נו ישנתי, ולא הבנתי וכשפתחתי הוא עוד בבהכי פשטות הוא ניראה חיוור אבל הייתה לו טבעת וורד ביד, וישר אמר לי רמית איני יכל לבעדייף ולחשוב על דקה אחת בלי שתהייה לצידי, היה לי שטות שעזבתי אותך, כן ולא הערכתי אותך.

אם את יכלה לסלוח לי הנני מבקש את ידך.

אפילו דב בהא באויר, חנה חיבקה את רמית ואמרה יו יו רמית כמה אני מאושרת בשבילך יקרה שלי, ידעתי שלא תישארי לבד, ואת חששת ללא סיבה, אמרתי לך כי הפירדה זה רק מקרב. ואן לו אף אחת ו... איזה מרגש זה.

כן ואני מזמינה, וחייכה טוב אנו מזמינים רק אתכם אצלי בחמש למעין מסיבת הכירות טובה עם עמנואל ולישתות לחיים עם כוס יין מתוק, עמאיל קנה במיוחד.

מצה בקבוק יין, הוא רוצה לחגוג, והסברתי לו עליכם.

יו רמית בהחלט שנבוא, היא הוסיפה ואמרה ,

ביגלל שאידה במצב רגיש וגם אבי אז החלטתי לידחות לספר להם ואספר בעיתויי הנכון.

צודקת אמר דב, בואי תישבי זה הזמן לתה חם.

בעודה יושבת סיפרו לה על המיכתב והחליטו לפתוח ביחד היה כתוב שם.שלום לכם

בהתאם לחלוקה שלכם לקיבוצים ורישום העברה.

אנו רק מכריזים על השמות שהם יהיו ביחד באותו מקום בו יבחר להם ליבנות את ביתם החדש בארץ ישראל.

דב חנה רמית עמיאל

קיבוץ דגניה מנהלת ריכוז - איתמר לוי

קורל יסמין תרזה

קיבוץ שפיים מנהלת ריכוז- אמירה מורג

ורד אידה אלי אבי שרה

קיבוץ מסילות יגור מנהל יוסי כהן

הייתה עוד רשימה ארוכה אבל כל מי שנמצא היה כלול שם

הם המשיכו לקראו

עליכם להביא כמה בגדים, ודברים אישיים

יום הפינויי הוא בעוד כשלושה שבועות מהיום ב 1.8

בהצלחה ובשעה טובה.

לרגע היה שקט הדברים נעכלו.

אויי אמרה חנה זאת אומרת שניצטרך להיפרד מאידה יקירי, וחנה התחילה ליבכות,

איך אפרד ממנה לאחר מסע כל כך ארוך?.

טוב שאת איתנו אמר דב לרמית על מנת לרכך את ההתפרצות הריגשית שהיתה לחנה.

כן נכון אמרה רמית, גם לי זה עצוב להיפרד לא רק מאידה אלה מכולם.

אבל יש מיכתבים אמר דב, וסוף סוף יהיה לנו פה בית בארץ ישראל וחנה שלי עומדת להביא עוד אח או אחות קטנה לרחלי..

כן אמרה רמית ופתאום קפצה מה? מה אמרת מתי איך כלומר לא זוכרת ששמעתי.

לא נידמה לי שאמרנו אמר דב היה את כל המות של סשה והטרגדיה ולא מצאנו זמן להגיד את זה ווא זה בשורה ניפלאה אמרה רמית מזל טוב לשניכם בשעה טובה .

תודה רמית אמרו ביחד

לפתא דב קם, להיכן אתה קם אהובי שאלה חנה

תיכף אחזור שניה אני הולך להביא משהו

חנה ורמית נישארו לבד, נכון רמית היא לא הייתה קשורה אליה כמו כולם כמו אידה למשל שאותה הכירה שנים רבות.

הנה אמר דב לפתע, חיכיתי ושמרתי את זה לרגע המתאים ואן רגע כמו עכשיו.

התנהגותו הייתה מוזרה קצת, פניו היו סמוקות

יקירי אתה בטוח שאתה מרגיש טוב?.

כן כן אמר חנה אשאל בקצרה.

חנה האם תינשאי לי כדת משה וישראל כאן ועכשיו.

רמית שתקה חנה פתחה וסגרה את הפה לסרוגין.

דב כרע ברך על ידה, והושיט לה טבעת עדינה , עדינה מזהב

האם תינשאי לי שאל ביתר רכות ולאט.

היא לא יכלה להשיב כי דמעות חנקו את עינייה, והיא הנה נה רק בכן רמית בכתה היא לא יכלה לדבר.

חנה שאלה דב האם אתה בטח ? האם אני הבחירה הנכונה שלך?.

אן בחירה יותר נכונה ממך, ואיתך , ואינך בחירה את נשמה , את הנשמה שלי שהובלת אותי אל האור, בזכותך אני חי ונושם את האור שלי, שהיתחשב בי זאת את חנה רכותך ריכתה את ליבי הייתי ממורמר הייתי אכזרי

הייתי מבולבל, חשבתי על צרכיי ולא על דרכי ליבך. שעטפו אותי בסבלנות אן סופית. ואני רוצה אותך כן את את היא הבחירה שלי.

אויי דב הצליחה להגיד כשגל של דמעות פרצו מעינייה רמית אמרה מגיע לכם אחד את השנייה ותודה שזכיתם אותי לרגע ניפלא , אתם כל כך מתאימים אחד לשני.

אני יעזוב אותכם רגע כי אתם צריכים את הלבד שלכם ניתראה יותר מאוחר

תודה אמר דב תודה רמית ובשעה טובה גם אצלכם.

רמית יצאה מהחדר דב סגר את הדלת וניגש אלייה, עכשיו אמר הכנתי לך פתק קטן.

כתבתי לך כאן שיר על אהבתי אלייך אהובה כי לא ידעתי אם תסכימי לא האמנתי.

ש... חנה אמרה ונגעה בפניו כמה אתה י כל לדבר, כשהשתיקות מעצימות יותר.

קחי רק זאת אהובתי ותיקראי את השיר אני אהיה עם רחל כדי שתיקראי אותו לאט לאט ולבד.

כדי שכל צליל אהבתי תחושי אותם.

הוא ניגש לחדר חנה לא יכלה לדבר היא היתרגשה מאוד. וכך היה כתוב

חנה- אשת חיל שלי, כל מילות האהבה מתגמדות אל מול עיניי, כאשר אני רואה את אהבתך ומרגיש את זיכתי אלייך, אני זכיתי בך יקרה וניפלא שלי.

אשת חיל שלי, כתוב כך בטח בה לב בעלה

ואני בוטח בך יקרה הוכחת לי מעל ומעבר כי ליבי הוא הדבר היקר שלי אצלך, ואת נותנת לו חמצן ואת נותנת לו אוויר, ובזכותך אני קיים.

נודע בשערים בעלה, חנה פתחת את שערייך בפניי אבל לא ל יפני שהוכחת לי שהדבר הכי טוב להיכנס לשם הוא הצורך להצמיד נשמה לנשמה.

קום בעלה והללוה

תמיד אשת חיל שלי נפלא אהובה , אם ילדתי תמיד את עוזרת לי לחשוב, את מאירה לי את המבויי הכי סתום בחיי, את פרצת לי דרך להאמין שוב בעצמי.

מיום שהיתודעה אהבתי אלייךועד יום מותי רק דבריי שבח והלל למתנת האל בשבילי אתן לך.

יקירתי עשית אותי המאושר באדם ולא חשוב כמה זמן חיכיתי לאהבתך, לא חשוב כמה זמן עד שניכנסתי לשערייך והתוודתי לפנייך

זה לא משנה, אני אוהב אותך כמו שאת , מתחייב לקחת אותך לאשה כדת משה ישראל, לאהוב לכבד להוקיר להיות איתך צעד בצעד גם בטוב וגם ברע, לא אזלזל בך לא אתן לך לחשוש לא ליבכות, אפרנס אותך נגדל את רחל ועוד ילדים חמודים שיוולדו כאן בארץ ישראל וניזדקן ביחד.

כן גם המוות חותם את האהבה לנצח.

רוצה לידאוג לך רוצה לצחוק איתך, רוצה לעשות אותך הכי מאושרת בעולם חנה אהובתי.

ואני עוד שואל בתמימות פעם אחרונה, האם אם כל שאני האם תסכימי להיות אישתי?

חנה לקראת סוף המיכתב התחילה ליבכות עינייה דמעו היא הייתה בהלם.

היא קמה והלכה לחדר שבו היה דב עם רחל.

דב לפתע אמר, חשבתי שכבר אני צריך לאסוף את הדברים שלי,

הוא בידיקו השכיב את רחל היא נירדמה

היא ניגשה לדב לקחה אותו קצת מהמיטה של רחל לחשבו לו

מבטה היה מזוגג מרוב הדמעות, אבל האושר שניבט בפנייה אושר שהיה חבויי בעומקי תודעתה אחרי זאב

איך...איך... התחילה לגמגם כי לא מצאה מילים.

דב יקירי איך חשבת שלא אסכים אתה האור שלי אתה הנשמה שלי, אני חיה למענך דב אתה הדוגמא לסבלנות ומופת כל אדם אחר היה כבר זורק אותימיזמן.

התחילה לדבר כששצף של דמעות חונקות את גרונה דב לא השיב כי היה מוכן להיתרפקות

היא המשיכה גבר אחר היה מזלזל בי ברמות, והיה מיתיאש מזמן, גם אחר לא היה מבחין באהבה שלי

אותך אהבתי דב ואהבתי לאורך כל הדרך אהבתי אלייך היא טהורה היא באה במאת באמת מהאהבה שלי, לא כבלת אותי אף פעם תמיד נתת לי את הדרך פתוחה, אף על פי שרגעי יאוש ואני יודעת כי אתה גבר , יש לך צרכים אך יודעת פשוט יודעת ועל זה אני מודה כי לא הרבה מכירים שזה קיים ידעת שאהיה שלך, וגם אניידעתי פשוט הייתי בסורגי נפשי

פחד כל כך פחדתי

אבל התגברתי בזכותך.

וכן וכן אני שלך יקר שלי, מעתה ועד עולם , וכן ניזדקן ביחד וחסר לך שתמות לפניי אתה שומע?.

כי... כי... ופה בכתה ואמרה תוך כדי כי אן לי חיים בלעדייך, אתה אהובי אני אוהבת אותך.

וברגע שתלך אלך גם אני אחרייך.

באותו רגע נדם העולם, רק דב והיא היו שם. גם דב בכה משמחה והם היו שם ושם גם היו כל הלילה, נירדמו בזרועות אחד השני

שינה של אושר.

עד שרחל בכתה, חנה היתעוררה , אויי רחל רחל כמה זמן את בוכה יקרה אמרה וניגשה אלייה.

בואי אמרה בואי אל אמא, את יודע שאמא ואבא יתחתנו עכשיו

היא מצאה את עצמה מדברת לעצמה אבל זה אחד מהבקרים

שניכנסת אליו תובנה, ששום דבר רע לא יכל ליקראו עכשיו היא רחצה אותה, ונתנה לה לאכול, דב עדיין ישן חנה חייכה לעצמה.

השמש ניכנסה והאירה את החדר כן רחל רחל שלי איזה יפיפיה את, אמא היום אנחנו כאן אחרי הכל שעה של שקט לפני שאבא יתעורר וכל העולם יקום.

ילדה שלי עוד מעט נביא אותך לבית הילדים תלכי לפגוש את החברים שלך אמא פה יקרה וגם אבא.

-

אידה חיכתה לורד, ורד ניכנסה בוקר טוב אידה, בוקר טוב ורד ענתה אידה אבל ורד הבחינה כי היא לא כתמול שלושום, היא סגורה כזה אידה הכל בסדר שאלה ורד? יו איזה ציור יפה עשית מלא צבעים.

אני ניפרדת מהחברים שלי, אמרה אידה, תוך דברייה של ורד.

מה זאת אומרת שאלה ורד, קיבלנו סידור היכן נגור ואנחנו משובצים לקיבוץ מסילו יגור.

מי משובץ אמרה ורד,

אני אלי אבי ושרה ופתאום אידה עשתה מן עיוות של כאב, זאת אומרת ורד שגם איתך אני לא אתראה וגם עם דב וחנה מה אני יעשה.

רק את ורד נתת לי סיבה ליות הוצאת אותי מאובדנו של שסה.

כן והחזרת אותי לשביל עם כל הקשיים בחיים שלי והתמקדת איתי על הדבר הכי חשוב בחיים שלי שזה זאב ועכשיו? עכשיו? זה יהיה הפרידה מכולם..

אידה יקרה ניגשה ורד אלייה , תירגעי השיבוצים לא גמורים וחוץמזה אפשר יהיה להמשיך במיכתבים ומיד פעם לבוא לבקר.

למרות שהמלחמה והסכנות בדרך, מתי לא היו אבל זאת לא אומרת שלא נוכל להיות בקשר אחד עם השנייה העיקר שאנחנו פה בארץ ארץ ישראל.

תוכלי להביא לי את זאב שאלה אידה? בוודאי אמרה ורד.

היא הלכה להביא את זאת, אבל על יד המיטה שלו הייתה קורל ויסמין, מה קרה לו שאלה?

אסור לנו לדבר על כך מביחנת מידע רפואי מסווג אך נעדכן אותך.

מה תעדכנו אותי? שאלה ורד אידה רוצה את הילד שלה עכשיו.

מה אגיד לה? היא גם ככה חיה טראומה אחת.

רגע , אתיעץ עם הרופא ואבוא אלייך בתשובות ופתאום נשמע קול, גם אליי

זה היה אלי, במקרה עברתי כאןושמעתי.

בסדר בסדר אמרה יסמין בקוצר רוח, היא ניגשה לחדרו של הרופא

דוקטור הם יושבים שם, האמא רוצה ליראות את הילד והם רוצים לדעת מה מצבאו, תביאי אותם לכאן אבל אל תספרי להם כלום.

אני צריך לחקור אותם לפני שאספר להם משהו כי המקרה שלה הואמיוחד היא אלמנה וכרגע לפני שהיא נפרדתמהחברים שלה היא חייבת השגחה ותמיכה צמודים. רק אני רוצה להיות בטוח שהם יטפלו בה.

בסדר דוקטור, יסמין ניגשה לאלי וורד היא הסבירה להם והם ניגשו ביחד לחדרו של הרופא.

כן אמר אלי, אני רוצה לידאוג לה ולילד, וגם ורד היא המרפאה הנפשית שלה

אבל היא תצטרך לעזוב אותה כי לא שיבצתם אותה איתה, ולי אן את היכולת ממש הנפשית לדבר איתה.

הבנתי אמר הרופא.

מי אתם בשבילה, אני אלי אמר, ואני אירגנתי אותם כשהם באו ממחנה עטלית לכאן,

ואני ורד אמרה ורד, אני מנסה לשקם אותה דרך ציור, ואיתי היא מישתחררת.

אני אחתים איתכם מיכוון שאין לה עוד מישהו כמוכם. על מסמך ובו אתם מחוייבים רק לדבר בינכם וגם כמובןעם אידה, והצוורת הרופאוי , לא לאף אחד אחר זה התנאי, ובקשר אליכם נסדר לכם שתהיו איתם באותו הקיבוץ.

תודה דוקטור אמרו, והם חתמו על הצהרת סודיות.

עכשיו אמר הרופא.

לילד אנו חוששים שיש לו מום בלב , אחת המחיצות בין החדרים יש בה חור קטן שאת זה לא גילינו עד עכשיו כי היה קטן, עכשיו הילד כמעט בן שנה והצלחנו ליראות שהחור הזה גדל בסנטימר,

וואוו אמר ורד, וזה מסוכן.

ברור אמר הרופא, אלי תפס בפנייו ושכחתי להוסיף אמר הרופא

אידה ממכם לא תידע כלום, אתם תמשיכו לטפל בה ולתמוך בה רגיל כמו שעשיתם עד עכשיו, אינכם אומרים לה על מצבו של הילד אלה אם כן מדברים הצוות הרפואי עלידכם על ידה

זיכרו חתמתם זה מהווה מסמך משפטי.

כי ברגע שהיא תידע שיש לכם אפשרות להגיד לה אז היא תתחיל להיכנס ללחץ ולטראומה נוספת.

עכשיו

אבחנו בילד שנשימתו אינה סדירה, זה כבר כמה לילות הוא בדרך כלל ילד שקט, אבל קורל הבחינה שהוא מתעורר כל חצי שעה, בתזוזות נוראיות בלילה,

וכתוצאה מכך הוא עצבני,

מתקשה לישון מתקשה להיסתובב במיטה ועל כן אנו רוצים לעשות לומספר בדיקות במהרה ואולי אף להביאו לניתוח

רגע היא לא תולכ לקבל את הילד עכשיו שאלה ורד ,היא כל כך רוצה קשה לה עכשיו.

היא תוכל תוכלו לקחת אותו לשם וכשנבוא לקחת אותו לבדיקות, אמרו לה שזה בדיקות שיגרתיות ועל כן גם הילד בצום.

אסור לה לתת לו אוכל ושתייה אויי מסכן אמרה ורד.

אתם אמר הרופא בנזיפה לא יודעים כלום, רק אמרו לה שהוא ליפני בדיקות כלליות.

ורד לקחה את זאב, קטן מסכן אמרה לא נולדת ופקחת עיניים וכבר סובל,

וואו וואו אמר אלי מה יהיה אם אידה, היא לא תוכל ליסבול זאת, והיא תגלה מיד כי היא חכמה.

נעבור שלב שלב אלי זכור הבטחת !! לא לספר, אנחנו נדבר ביחד.

כן אני יודע זה קשה לי ובכלל דב זה קשה לישמור סוד, נכון אמרה ורד אבל סודות אפשר גם להפוך לציורים

מה? מה את מדברת עכשיו עלציורים? השתגעת?

אינך מבין התריסה ורד, לכל אחד יש כאב לכל אחד יש כמייה, ולא תמיד אנויכולים לדבר על זה, אבל איך אנחנומגלים לפעמים שילד במצוקה או שבוגר במצוקה, על ידי היצירה הציור הפיסול , לא תבין את זה כי אתה סגור ברגשותייך.

אלי רצה להגיד משהו אך החליט לישתוק כי בידיוק היגיע לחדרה של אידה,

או אמרה אידה סוף סוף מה קרה ורד? למה כל כך הרבה זמן?

ורד נתנה לה את זאב ביד ואמרה פשוט היה ביקור רופאים.

זאב זאב שלי אמרה אויי למה הוא חיוור, מנומנם, זאב לא ישנת טוב מלאך?

אלי וורד היסתכלו אחד על השני ולא אמרו כלום.

מה הם אומרם על זאב שאלה אידה , את שתיהם באותו רגע ניכנס הרופא אלי לחש תודה לאל.

דוקטור הכל בסדר אצל זאב? כן אמר פשוט כל התינוקות חייבם בדיקה שגרתית אמר אז אסור לך להאכיל אותו כרגע הוא בחום.

צום!!! זעקה אידה צום??

דוקטור מה אתם מסתירים ממני?

דום דבר יקירה אמר, זה הליך רגיל אל תיכנסי ללחץ.

אידה שתקה אבללא הייתה רגועה, אלי אמר אנו כאן קירה. אם חלילה היה משהו חמור היו מודיעים לך כבר, ועכשיו עם מי שובצת? אלי עשה את עצמו כלא יודע.

אני ניפרדת מכל החברים שלי אמרה אידה והתחילה ליבכות

אלי ניגש אלייה ואמר אל תידאגי , זה לא מהיום להיום גם דברים יכולים להישתנות, וחוץמזה יש מכתבים ואפשר לבוא לבקר ובטח תכירו עוד אנשים טובים.

אבל אף אחד מהאנשים שאכיר לא עברו איתי את המסע ביחד.

הוא רצה להגיד לה , יש לך דבר יותר חשוב לידאוג עכשיו אבל לא העז להגיד , ורד כמו שקראה את המחשבה שלו היסתכלה עליו במבט ושתקה.

-

אני לא יכל ליסבול את השקט המתוח הזה אמר לורד אחרי שיצאו מאידה.

אתה תהייה חייב להיתרגל עד שהרופאים יחליטו אחרת, כי כל התנהגות פזיזה שלך וגילויי, יכולים לפרק אותה נפשית.

את צודקת אבל אני לא אוכל גם לדבר עם דב על דברים אחרים.

אנימאמינה אמרה ורד שהדברים יתבהרו ויובהרו לכולם פחות או יותר רק תן להם את הזמן ברגע שהבדיקות יגיעו אז לא יהיה מה להסתיר וזה עניין של יומיים

אז בנתיים תנסה להיות עם אידה כמה שיותר

כן תודה ורד אמר אלי.

-

מה קרה קיריתי אמר דב, בראותו את חנה חוזרת ובוכה .ובידה רחל,

מה קרה יקירתי?

אל תישאל יש משהו לא טוב בזאב. זאב? שאל דב וקפא על מקומו, מה קרה למען השם עכשיו?.

אני לא יודעת אמרה, והצמידה את רחל יותר אלייה, דב נכון שרחל אוכלת טוב ויש לה מצב רוח, פנייה לא חיוורים כל כך,?

יקירה את בלחץ הסבירי לי מה קרה.

היום כשבאתי לתת את רחל לתרזה היא הייתה עסוקה הם הכניסו את זאב למיטת חמצן.

אויי ואבויי. מה אם אידה שאל? מישהו אמר משהו יקירה משהו?

לא איני יודעת רק אנייודעת שאנייעשה הכל עלמנת שרחל תהייה בסדר.

יקירה שבי כאן אני אלך ליבדוק, מה קורה אלך לחפשמישהו לדבר איתו על זה.

דב יצא במהירות הוא לא ידע להיכן ילד, אבל החלט ללכת לרמית, רמית הייתה בידיוק בכיוון למשרד,

רמית האם שמעת משהו על זאב? לא לא שמעתי אמרה מה אתו?

אני לא יודע היום חנה באה מבית הילדים כשרחל עלייה, היא כולה רועדת והתחילה למלמל, ואני לא הבנתי כלום ממה שדיברה.

האם כדאי לישאול את אידה שאל את רמית.

לא אני לא חושבת ואם נדמה וסתם נלחיץ אותה עוד יותר עדיף, שנבוא מחר לבקר אותה היום כבר מאוחר.

דב רצה לישאול משהו אך עצר בעדו, טוב בסדר אמר תודה.

למחרת בבוקר נפגשו אלי ודב וחנה מחוץ לחדרה של אידה, אנחנו ניכנס אלייה, ביקור שיגרתי וזיכרו הרופאים יגיעו אבל תהיו מופתעים.

הם היגיעו לאידה.

היי יקירה שלי אמרה חנה , וחיבקה את אידה, עשיתי עוגה אמרה עוגת תפוזים, ועוד עוגיות שאת אוהבת.

תודה אמרה אידה בריפיון, שלום אמרה ורד שהיתה שם אבל פעם ראשונה שראתה את חנה ודב,

מי את שאלה חנה, ורד הסבירה לה והראתה לה גם את הציורים של אידה.

ווא זה נהדר אמרה חנה איזה יכלת התבטאות מצוייה בציור, כן אמרה ורד, בכל דבר אפשר להגיע רגש כלשהו.

אידה גם הולכת על צבע ירוק היא מרה כל מה שקשור לירוק דשא, עלים,, מרחב הכל היא אוהבת ירוק.

ירוק זה צבע של שלווה מנוחה, וכך היא מרגישה הכי רגועה הסביר ורד.

כן אמר דב

לפתע ניכנס הרופא ועוד אחות, אידה אמר אידה בנו לדבר על זאב.

זאב? התנערה אידה מה מה קרה לזאב? הוא בסדר?

כולם דממו בחדר, לא אמרו כלום רק חנה נתנה יד לאידה, והסבה את מבטה.

אידה פנתה לרופא בצער, הביאו לי מיד את זאב.

הבן שלך גילה סממנים של מצוקות לב, עשינו לו כמה בדיקותוגילינו חור קטן בין החדר הימיני לשמאלי עק כך אין זרימת דם תקינה , והלב פועל לאט, אנייתקן את זה בפעולה פולשנית.

מה? מה אמרה אידה, אני רוצה ליראות את הבן שלי, ורק ניגשה אלייה, יקירה הירגעי אל תידאגי,

ואלי ניגש אלייה אידה אמר אנחנו נלך ביחד לזאב לפני הניתוח נהיה שם וניתעדכן.

אידה בכתה, איני יכלה יותר אמרה הכל קורס לי הכל לט טוב לי סשה, אבי ועכשיו זאב, אם לזאב יקרה משהו איני רוצה לחיות, באמת ששום דבר כבר לא חשוב לי.

חייבים להכין את הילד לניתוח אמר הרופא, אלי אתה תביא את אידה ותידאג להיות אתה כל התהליך, בוודאי אמר אלי שקפץ על ההיזדמנות להיות איתה כמה שיותר.

דב אמר לחנה בואי נלך לשם, ובהיזדמנות נבקר את רחלי כולם הלכו לשם.

אידה הייתה שקטה אלי חיבק אותה ולאט לאט הלכו ביחד, הם ניכנסו לחדר ושם הייתה מיטת תינוק ובתוכה זאב הוא היה מחובר לאינפוזיה קטנה.

אידה ניגשה אליו, אויי זאב זאב שלי היא בכתה , אלי היה מאחורייה הכל יהיה בסדר אידה פשוט חברו אותול אינפוזיית נוזלים כי הוא בצום

מי ינתח אותו שאלה אידה.

לפתע באו ארבע אנשים אנחנו המנתחים שננתח את הבן שלך, אן לך מה לידאוג אמרו זה תהליך פשוט

ד'ק כהן, ד'ק לביא, אחיות חדר ניתוח בתיה ושלומית.

וגם המרדים ד'ר יצחק.

מידי שעה תעודכנו בשלום הילד.

זה הזמן להיפרד ממנו לעת עתה,

לא לא אמרה אידה ואחזה בידו הקטנה של זאב אני פוחדת.

יקרה שלי אמרה חנה, אל תחששי הם רופאים מנוסים הכל יהיה בסדר, כולם נשקו את זאב.

אידה ליטפה את הראש לו ואמרה, זאב אמא כאן מחכה לך אמא לא תעזוב אותך י לד שלי, היא נישקה אותו.

אלי חיבק אותה היא בכתה אל זרועותיו, תשמור עליו אמרה, תשמרו על הגוזל שלי.

דב הביא לה כוס תה וליטף את שערה, הנה אידה אנחנו כאן איתך ביחד נחכה לזאב.

תני לי את גיליון הניתוח אמר ד'ר כהן,

האחות בתיה נתנה לו גיליון רישום.

סוג הניתוח תפרית מחיצה דו צדדית בלב תינוק.

הכוללת שאיבה ומכונת לב ריאה. תפירת המחיצה וסגירת המקום שימוש sinorgmed 4/0 תפירה

הם הע בירו את זאב למיטת הניתוחים הם קשרו את גופו הקטן, בתיה שימי הא רקה על רגל שמאל,

שלומית חיברה את האק'ג לפעילות הלב.

עכשיו ארחוץ את מקום הניתוח הוא לקח תמיסת פלידיון מה לחץ הדם עכשיו?

110/70 הוא נירדם אמר המרדים

עכשיו מתחילים

תני לי איזמל מספר 10, דוקטור כהן עשה חיתוך אנכי בבית החזה של זאב, ספוגיות אחות בתיה ושלומית , הם ספגו את הדם מלחציים מספר 5

הם עשו את זה בעדינות.

צריך מסור מספר 7 הם התחילו לנסר לו את עצם החזה הקטנה עד שהיתגלה ליבו של זאב

מרדים מה מצב הסינוסים אצלו, הערכים טובים הוא נמצא בתת הכרה מבוקר ורגיל,שלומית אמר ד'ר לביא, לכי לעדכן שהתחלנו בניתוח, לא להגיד שום דבר מעבר. בסדר דוקטור.

האחרות שלומית יצאה ומיהרה לעבר אידה, אידה רק ראתה אותה כן אמרה מה עם זאב מה אם הבן שלי?

הוא יהיה בסדר התחלנו את הניתוח, אגיע עוד חצי שעה.

רגע אמר דב הוא בסדר? ישן כמו תינוק אמרה שלומית וחייכה אן לכם מה לידאוג אנחנו נעדכן אתכם.

יהיה בסדר אידה אמרה חנה וחיבקה את אידה הוא יעבור את זה בשלום.

אני צריך צנתר מספר 6 לבדוק זרימת דם, בתיה נתנה לדוקטור כהן, הנה אני רואה נקב 2cc הדם מהמחיצה הימנית למשאלית מושהה בפעימה שלישית.

דוקטור כהן להפעיל את מכונת לב ריאה, תחברי אותו הם חיברו והפסיקו את ליבו של זאב לשנייה, ולשנייה זה נדמה כי פסק כי גם לא הופעיו גלים על האק'ג הנה הם מופיעים.

עכשיו היכן השתל , בתיה הביאה לו שתל קטן דוקטור לביא הנה החוטים התפרקים כן כן אמר אנימתחיל פרפר. תפרית פרפר.

דוקטור זעקה לתפתע בתיה דוקטור הלב מתמלא דם ולחץ הדם יורד. הלחץ הסיסטולי יורד,

על הצג היה כתוב מצב טראריקדיה, קוד כחול קוד כחול.

חייבים היפוך חשמלי דוקטור לביא לקח ידית קנות כאלה ושם בתוך ליבו של זאב זה היה רגע מפחיד אחת... שתיים... שלוש... אין תגובה, כולם החווירו, עוד פעם תעלה ל 250 אמפר אחת שתיים שלוש שוב פעם אין תגובה אויי חייבים להצליח קטנציק אתה חייב להחזיק מעמד אמר דוקטור לביא שלומית מיד הזריקי לו אנפריפין 10 מלגרם תוך כדי ההיפוך היא הזריקה והוא הפעיל אחת שתיים שלוש לאחר חצי דקה של מתח ובהלה לפתע זעקה שלומית. הנה הקצב חזר.

כולם נשמו לרווחה

הם המשיכו לתפור וסגרו את המקום חבשו . עכשיו הוא צריך להיות בטיפול נמרץ רק אדם אחד י כל להיות אצלו.

____

דב היה כבר חסר אונים, מה קורה שם, סנן מבין שיניו, יקירי אמרה חנה זה נורא כל הלחכות הזה, ורד עשתה לכולם כוס תה. הנה קחו אידה קחי, מה אם זאב אני רוצה לראות אותו, הם הרבה זמן שם.

לפתע היגיע דוקטור כהן, נו אמרה אידה איך הוא?

הייתה דממה והוא אמר היה לו ארוע לבבי אבל התגברנו, אויי אמרה אידה מה זה ארוע לבבי,

היה לו דום לב.

דום לב!!!!!!!

דב תפס את הראש ואידה התעלפה בזרועותיו של אלי והתחילה ליבכות לא לא , אבל אידה אמר הרופא הצלחנו להחיות אותו, אויי תודה לאל אמר אלי,

אבל עכשיו הוא יהיה במחלקת טיפול נמרץ עד שמצבו ישתפר אידה התחילה ליבכות וחנה חיקה אותה עכשיואידה יקרה הכל בסדר, הכל בסדר כל יום הוא יבריא יותר טוב.

תודה תודה אלוהים שלא לקחת לי את זאב אמרה אידה בדמעות

כן זה היה יום מתיש.