הבלוג של אמא סיגל

את הלב שכחתי

במקום אחר שהוא שלי

ואותך חיבקתי

ברגש כה עילאי

שנינו נסחפנו אל קצה

העולם

ואיתך ידעתי את

שליבי אמר לי

מיזמן

אהבת חיי אתה לי

כבראשית העולם

צנועה ומיתביישת אנוכי

כביום היוולדי

כי כל יום איתך

מגלה עולם חדש

כל יום איתך

מגלה נפח מליבי

שנישכח

כאשר  בך היתאהבתי

וכל כלי היתמסרתי

חול רוגע נושק

אל הנחל הקטן

בין עצי האלון והברוש

צל השמש משחק

בזיג זג

ואני כביום היוולדי

פורשת ידיי

לאהבה

והטבע לאט לאט

מיתחכך בי

באהבה

אלוהי

עומדת אני לפנייך היום

אחרי הטהרה

גופי נכון לקבל את

החצי השני של האהבה

ילדותי עוד בעיניי ניפרשת

אעבור לאט את השער

ואכנס לקדושת הנישואים

ואתחיל את החיים החדשים

מיתפללת אני אלוהים

שלא אכשל

שאידע להיות סבלנית

וסובלנית

שאידע מתי לתקוע יתד

ומתי להרפות

שאידע היכןלסלוח

והכי חשוב

היכן להבליג

תן לי להשביע

את רצונו של בעלי

להיות תמיד האחת בשבילו

תן לי אומץ

לשלב דרכי בדרכו

תן לי חוכמה

לשלב מילה נכונה

כאשר עינייו יראו תוגה

תן לי כוח

שאוכל להשקיע בילדיי

מלא מלא אהבה

וכל תפילתי היא אחת

להקים מישפחה אחת

ניפלאה

בוקר של פריחה

בוקר של אהבה

בוקר של הצלחה

בוקר של פרנסה טובה

בוקר של התחלה חדשה

בקיצור בוקר אור

ומבורך לכל חברי

הבלוגרים המקסימים

עוד פורח בגינתי השרוייה

עוד מפריח את ריחו

בצל הבית החם

הרענן של בוקר זח

הפרח שנתת לי 

לעולם לא ייבול

כי הפרח שנתת לי

הוא אהבתינו

כנבט שפרח

מבעד לצחוק יש בכי

זועק הלב ושורף

מבעד לצחוק הכאב

חודר כרעם בהיר

ביום שהתחיל בשמש יפה

וניגמר בסערה

של גשם מבורך

כי הדמעות שוטפות

את הנשמה

פרחי הא ה בה לנצח ישארו

בתוך עציץ של מעגל

אין סופי של חיים

שכל הזמן  מיסתובב ונא

על גבי ציר הזמן

מזג אוויר סוער ובחוץ

עינייך מעורפלות ונפשך דואבת

אני כאן איתך

לידך חיה ונושמת

ואילו אתה רחוק מכאן

בעולם שלך

צללים ומכשולים

תעוקות ופחדים

קח אותי אהובי

אל נבכי נשמתך

ואראה לך בפסיעתי

כי ארפה לך

את המקומות הכאובים

קח אותי אלייך

להרגיע את ליבך

קח אותי אלייך

שאפשוט את קורי

נשמתך

הסבוכים בקורים של שתיקה

של עננים שחורים

מסביב לליבך

קח אותי איליך

גופי זקוק לאהבתך

קח אותי אילך

נתאחד עוד פעם

כאדם וחווה

זרעי האהבה בי נטמעו

חושי ידעו עוד

אוצרות קטנות שבאו לעולם

עט נוצרתבתוכי

ילדיי קיבלתי את

הברכה הכי מוארת

לכל חיי

אל תאמר לי

את ששגיתי בך

לא אגיד לך

את ששגית בי

שנינו בדרך הכורכר

נאסוף עוד גשם

לתוך הכיס הרחב

של ליבינו

וכך הגשם ישטוף

את פתיתי הפגיעה

שבאהבה ארוכה

וכך נחתום בנשיקה

את נדרי השתיקה

שלא יאירו את שלא

ניתן לאמר ולשנות

באדם

כי אותך אוהב כמו שאתה

ולכן ב שתיקתי אקנה

את אהבתך על מנת

לא ליפגוע בך לעולם

ריקמה מעודנת של הב נה

חופש קטן מהלב שאבד

כאשר אהב את האהבה

סגד לה בערוב ימייו

היא תלך אחריו כעיוורת

ותיפגוש את הצללים שמאיימים

על נשתמו ועל גופו

האהבה שבתשיקה

נידרי השתיקה בלי מילים

נדרי השתיקה ללא גבול 

בעומק השממה

כך אהבה נולדת

מתוך עוצמתה של אכזבה

ישנה

אהבה כבר אשית 

הבריאה

אדם וחווה

העשיר מעשיר

את היידע שלו

בלהסביר לעני

כי כך הוא גורלו

קמצן אינו רודף

אחרי הכסף

הוא רודף אחרי עצמו

לחסוך את חייו

הכסף הוא האמצעי

להשתיק את החסכן

אם תרצה תוכל

בעזרתה של העדנה

לקבל הכל בהבנה

וההבנה תביא לשימחה

במה שיש מסביב

עץ הדעת עומד

היכן שהשתיקה מכבדת

את עצמה

החוכמה אינה אלה

התובנה לחיים

זמן שאול זמן נותר

תעתועי מוח

של אשה

רבת שנים

עינה מכוסות בצעיפי

הדהייה של

אבידה גדולה

כך היא מרגישה

מאז מות

בעלה ובתה

ריקנות חרישית ושקטה

החודרת לתוך הנשמה

כל שנותר לה

לשחק בזמן המתעתע

בראשה

ולהתפלל לשיכחה שתבוא

בבוא הזמן

עד צל חיים

זה מכבר

כששלכת נושקת לרגלי החורף

ומשב של רוחות הסתיו

כבר בעורף

עוד יאיר היום באור

זהוב ורך

כנגיעות של זיכרונות

ממה שהיה

נגיעות של פיסות חיים

בתוך

הנשמה המישתוקקת לתשוקה

באהבה

עוד יאיר היום

ואין חושך בו

עוד יאיר היום

ויש בו חום

עוד יאיר היום

על ליבך הדואב

מתוך כאב שניגמר

וזה סוחף סוחף

אבל יאיר היום

וזה לא הסוף

כי לכל חושך

יש פיסת אור

לכל חושך יש פיסת ריכוז

וצללים מתרקמים להם

אי שם

לעד