אני לא רוצה להיות פה יותר.

די כבר. די, די, די ושוב די.

אני רוצה לברוח מהבית שלי, לברוח מהיישוב שלי, לברוח מהמדינה, לברוח מהעולם הזה.

לברוח לא לחזור.

כמה אפשר?

די. די.

אני לא מסוגלת יותר. אין לי חברים ואין לי משפחה ואני נכשלת בכל הבחנים במתמטיקה.

והדיאטה לא מצליחה לי, ועוד לא סיימתי את עבודת השורשים שהייתי אמורה להגיש אתמול.

לא רוצה יותר, די, די, די!!!!!

כולם מתלוננים על שטויות.

"אמא שלי לא קנתה לי את המכנס בהיינס", "אמרו לי לסדר ת'חדר", "אני בעונש"...

צרות של עשירים.

הם לא מבינים שיש דברים הרבה יותר נוראיים.

שיגידו תודה ויסתמו את הפה שלהם. שיגידו תודה שהם לא סובלים באמת.

לא רוצה לחיות ככה יותר, רוצה לעזוב הכל, לברוח, לנקות את הראש קצת... קצת הרבה.

ורק אז לחזור. אולי.

מהאומללה והמאוכזבת,

חסויה, לא מסובך.