אני מרגישה נורא שלא כתבתי שום דבר על יום השואה ועל יום הזיכרון לחללי צהל והנפגעים,
ממש נורא.
אני כבר לא אכתוב על זה, כי זה עבר, וקשה לי להזכר בזה שוב,
למרות שאני זוכרת את זה כל יום, והדבר הזה מלווה אותי כל החיים.
אבל הכל לטובה. באמת.
זוגות רבים הכירו כתוצאה מהעלייה.
העלייה.
העלייה לפה, לארץ שלנו, ארץ ישראל.
ופה הטעות.
ארץ ישראל. ארץ.
למי איכפת בכלל מהארץ הזאת?!
לי איכפת מהמדינה. מהשלום, מהחיים של האנשים פה.
אין פה מדינה עצמאית. אין פה מדינה דמוקרטית.
אנחנו לא עצמאיים. חיינו תלויים בארה"ב ובעוד מדינות, גדולות יותר, חזקות יותר.
אנחנו לא דמוקרטיים. העם בחר ברוב קולות את ציפי לבני, ונתניהו הוא רוה"מ.
מי צריך את זה?
אני לא קולטת את זה. לא מבינה את זה.
אנשים מוכנים להקריב את החופש שלהם, את החיים שלהם, כדי שלמדינה שלנו תשאר הצורה המסויימת שלה.
הפלסטינאים היו פה קודם. הם חיו פה.
נתנו לנו גבולות מאוד מסויימים, ואנחנו החלטנו לכבוש מקומות אחרים.
למה?
למה כל כך חשוב שכל ירושלים תהיה שייכת למדינת ישראל?
תחשבו בהיגיון!
תנו להם חצי ירושלים, יהיה שלום, תוכלו לבקר שם מתי שתרצו.
וגם יהיה לנו חו"ל בארץ. זה יהיה ענק. אבל גם קטן.
משהו מקסים שקיבלתי במייל, מומלץ:
http://go.ynet.co.il/pic/tarbut/degel/degel.htm
היה די מבאס בערב יום העצמאות.
אני ועוד שלוש בנות ושני בנים ישנו אצלי בחצר באוהלים.
בבוקר ניסינו להדליק מדורה בשדה שליד, אבל לא בדיוק הצלחנו.
וגם היה נורא משעמם אז נרדמתי למרות שרצינו לעשות לילה לבן.
בקיצור, היו לי ימים טובים יותר...
שלכם,
חסויה, לא מסובך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חסויה, לא מסובך .
