|
 כינוי:
מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
ימים של שקט.
ילדים. כולנו ילדים. איך יכולתי שלא לשים לב לברור כל כך מאליו?
בודקים גבולות, מציבים מבחנים, חוקרים ומאבחנים את כל הסובב אותנו.
כולנו. בלי יוצא מן הכלל.
היא אמרה על הגישה שלי לילדים- "יוצאת דופן ממש". דיברה על האופן בו אני מדברת איתם - בגובה עיניים - באופן כזה, שאפילו לה קשה לפעמים. היא מרגישה שאני אחליט לפנות בעתיד לכיוון של עבודה סוציאלית, חייכתי (נכון, בשבועיים האחרונים אני חושבת על זה ברצינות ומתחילה להתכונן נפשית לפרק הזמן הזה, העתיד לבוא). היא אמרה שאם כך, אני מוכרחה לנצל את הכישורים הבלתי רגילים שיש לי.
אני מחבקת את הילדים האלה היום כמו בפעם האחרונה.
משונה המחשבה שאני לא הולכת לעבור איתם את כל התהליך כולו! איך ייתכן? איך יכול להיות שהייתי רק בורג קטן (ואני לא מדברת על משמעות), עבור ילדים שנדמה לי שיהיו שם תמיד? משחקים על המדרגות, או בורחים מהבית לבלוק אחר, או מטיילים עם העגלות והבובות ומספרים סיפורים בהתלהבות... כזאת, פשוטה, של ילדים.
אחותי הקטנה אמרה - "רואים שהיא אוהבת אותך מאוד".
וגם אני כמוהם. ואיך לא אהיה?
מציבה בחינות ומבחנים למי שאמורה לטפל בבריאות הנפשית, השנויה במחלוקת, שלי.
למה? כי אני לא סומכת עליה. ועכשיו? עכשיו אני כבר סומכת עליה? עכשיו אני כבר סומכת עליי.
ואני שמחה, ואני שלמה, ואני יפה, ואני נקייה.
ואני חושבת... איך גדלתי בשנה!
אהובה ומוערכת היא מי שהצליחה להביא אותי למקומות כאלה שכבר הספקתי לאבד כל אמון בעובדה שהם קיימים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
