 כינוי:
מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
פרולוג.
גברתי המיוסרת, אם לא נשבר לבך מחמת זעמו של אהובך האובד, לא יודעת את צער מהו. בכיי עליך, אהובתי, על כי תום יקר עוד בעינייך. הסירי השמלות ותני לו לקחת את שאינך רוצה מאליו. המתיקי משאלתו כשתבקע צרחה עגומה מגרונך. אהבתיך, חמדתי, מכל הנשים. בטחתיך מכל הרעבים. אשמרך לעולם בתוך סודי הכמוס. אכניס גופך הקט לתוך צנצנת זכוכית ירוקה ואדמה אותך לגחלילית בודדה. הציליני מן המהומה, ילדתי. הציליני מן המוות. נותנת אני נפשי כעט לחסד רחמייך הטובים.
ברוכה היא בכל התוהו הזה, אחת ויחידה.
| |
קיץ.
"זה כל כך סקסי איך שאת אוכלת את הפירות שלך עם סכין..." היא בוהה בי מהופנטת.
אני מרימה גבה בהתנשאות מה וממשיכה במלאכה. אני אוכלת רק פירות. וירקות. לפעמים.
דוקרת אפרסק מתוק ומיד נוזל עליי מיץ דביק עם ריח של קיץ וטעם של גן עדן פרטי.
אני לא רוצה להשמע יומרנית למדי, אך אני מוכרחה לציין בזאת שברמת הגולן הפירות פשוט יותר טעימים.
ואולי אין אמת בדוברי מילים כמו אלה, וזוהי רק האשליה כשאת אוכלת תותים מול נוף הכינרת.
אני משתקעת עכשיו בתוך הספה, מקלפת את שאריות הבשר מהפרי עד שצורתו נראית כל כך מרובעת ומושלמת. כשכבר אין יותר ביכולתי לגלף מתוך החומר, אני נועצת שיניי בגלעין וסופגת ממנו כל טיפת נוזל שנותרה. היא עוד בוהה בי, אני מרגישה.
אחר כך אני מוציאה מתוך השקית לימון גדול וריחני ומתחילה לקלף ממנו את הקליפה באופן אחיד. אחותי בת ה7 אומרת שאם מצליחים לקלף פרי הדר בקילוף אחד, אפשר לבקש משאלה והיא לבטח תתגשם. אז אני מקלפת ככה. אחר כך תולה את הניצחון הקטן שלי על חוט ברזל ומחכה שיתייבש. יש לנו ריח של לימונים בדירה, ריח של בית.
בזמן האחרון בחורות נופלות עליי מן השמיים.
| |
13/14.05.09
גרורות חולות בכל הגוף, נשלחות כצבאו הקטן והפרטי של השטן. אני מתפרקת חסרת כוחות כשאני מרגישה איך נרקבים בתוכי כל תא ותא, איך נכנעים הם בלית ברירה. סוחבת את השאריות מהאמבטיה למטבח, מוציאה ספל, מפילה ספל, מנפצת אותו על הרצפה בגסות כזו שאפשר היה לחשוב שבזדון נעשה הדבר. מושכת מעליי את הסמיכה, נושמת את הזוהמה של עצמי. נוזלת על הסדינים, מזילה כמה דמעות, ונרגעת. מפתיעה אותי העובדה שהבנות לא התעוררו מהצעקות שלי בלילה. חלומות משונים היו לי.
.
הייתי רוצה להיות אחת הילדות שלה, להתכרבל בתוכה כמו גור חתולים, להשמיע קולות מתוקים, ולישון. לישון...
אנחנו מורידות גבולות בזמן האחרון. או שמא עליי לומר 'אני מורידה גבולות'?
אני מוכנה לקבל את העובדה שהיא לא רק בשבילי, שגם אני בשבילה. עד כמה שישמע אבסורד העניין.
היה לה איזה תום במילים באותו יום, כאילו היא מתכוונת לכל.
"חשבתי עליך השבוע, על החלום שלך. ולמרות שכל דמות בחלומות שלנו אמורה להיות אנחנו, אולי רק הפעם את היית את ואני הייתי אני. עשה לי נעים לדעת שאת דואגת לי ושאני חשובה לך. ורק רציתי שתדעי שזה הדדי. אני מאוד רוצה לעזור לך עכשיו, אני פשוט לא יודעת איך".
כבר הרבה זמן, אף אחד לא אמר לי משהו כל כך נחמד.
.
כעט, אני מתנתקת מעט מהמציאות שחונקת אותי, מפאת כוחות הנפש שהולכים ונוזלים.
אני מרגישה איך החום עולה, מאיים לנפץ זגוגיות... תכף ואכנע לו.
יום נעים.
| |
"מה חאט, מה עוון, אהובי הלבן?"
לאט, לאט נגמרים להם כוחותיי, מקלים את השאריות הנותרות ממה שהיה פעם.
אפילו עם אחותי הגדולה אני כבר לא מדברת. וקשה.
אולי אני צריכה להיות קצת לבד, אני חושבת. רק ליישם זו הבעיה. ואיך עושים את זה בכלל?
אין ביכולתי לסבול יותר בתוך הגוף הזה. אין ביכולתי להתקיים בתוך המסגרות החברתיות בהן התקיימתי עד כה.
הייתי רוצה לקלף מעצמי את כל השנים האחרונות. לחזור לתום וילדות. לאכול ארטיק אבטיח בלי להרגיש אשמה.
הייתי רוצה הרבה דברים. אולי זה פשוט התסכול שלא נותן לי נחת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
