 כינוי:
מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
חצי נחמה.
"..התנועה שרוקדים בפשטות: התינוק המשתעשע עם אימו, גורי החתולים בשמש,
המתאבקים בזירה, הלוליינים, האוהבים. ...ריקוד של הקשבה, סקרנות,
שתוף-פעולה, אמון, כבוד הדדי וסיכון. ..נוכחות, אחריות ונראות בשדה כוחות" (אריה בורשטיין).
בסוף ההופעה הורדתי את הג'ינס, נעמדתי באמצע הסטודיו (הסטודיו הזה שכבר כמה שנים היא רוקדת בו... נמרחת על כל סנטימטר, מתאהבת ונאהבת, מרפה מהחוץ), ואמרתי לעצמי "רצית לרקוד, לא? אז תרקדי".
שעה וחצי של הנאה בלתי פוסקת. לא חשבתי שיהיה לי את האומץ, גם היא לא חשבה.
אנשים נגעו בי, רקדו מעליי, תחתיי, כמה אפילו ניסו לגרור אותי לרקוד איתם, כמה אפילו הצליחו.
היה שם בחור אחד שרקד איתי, ולא ראיתי, אבל שמעתי אותה "תזהר ממני, זאת תלמידה שלי, אל תכאיב לה".
חייכתי בעיניים עצומות, יודעת שיש מי ששומר עליי.
היה טוב בצורה שקשה להסביר. לשכוח שאני לא לבד, להתפתל סביב גופים זרים, להמרח על רצפת העץ, לשחק כמו ילדות קטנות עם בחורה שלא הכרתי, להאנח בקול, להתחבר לשקט, להתחבק, להיות באוויר, ולסמוך עליו שבחזרה לרצפה אני אגיע בשלום, לשכב סתם כי עייפתי, לקפוץ ולרוץ ונחות ולצנוח...
כן, אין ספק, זה טיפל לי בגב ובנפש.
ולא, לא שכחתי לומר תודה, גם לה וגם לגוף שלי.
.
ומאז...
מצאתי כינה ראשונה השנה. מה שמאוד מכובד כי אחרי חקירה קצרה עלה שלרוב הצוות היו כינים בשלב זה או אחר של השנה. הם דאגו להגיע אותי שזה מאוד נורמאלי מאחר ואני עובדת עם ילדים בגילאי שלוש עד תשע על בסיס יומיומי.
כן, הרגשתי מלוכלכת לרגע, אבל מהר מאוד נזכרתי איזה כיף זה כינים.
לפני שנה וחצי, כשעברתי לגור אצל המשפחה הנהדרת הזאת שאספה אותי ואמצה אותי (בכזה חום ובכזאת טבעיות, שעד היום אני מתפלאת עליהם), בכל ערב, אחרי המקלחת, הייתי יושבת על הרצפה מול הטלוויזיה ואמא הייתה מסרקת אותי כינים ותוך כדי אומרת: "כן, מצאתי אחת... או שזה בעצם נשאר עוד מריקי" ואני הייתי צוחקת שעכשיו בטוח נדבקתי!
וגם היום מטפלים בי ככה, כל כך יפה. אחת הבנות קנתה לי היום שמפו, והשכנות עושות משמרות השבוע- מי מסרקת אותי מתי...
אני מרגישה כמו ילדה קטנה. קטנה ומתפנקת (:
| |
ימים של שקט.
ילדים. כולנו ילדים. איך יכולתי שלא לשים לב לברור כל כך מאליו?
בודקים גבולות, מציבים מבחנים, חוקרים ומאבחנים את כל הסובב אותנו.
כולנו. בלי יוצא מן הכלל.
היא אמרה על הגישה שלי לילדים- "יוצאת דופן ממש". דיברה על האופן בו אני מדברת איתם - בגובה עיניים - באופן כזה, שאפילו לה קשה לפעמים. היא מרגישה שאני אחליט לפנות בעתיד לכיוון של עבודה סוציאלית, חייכתי (נכון, בשבועיים האחרונים אני חושבת על זה ברצינות ומתחילה להתכונן נפשית לפרק הזמן הזה, העתיד לבוא). היא אמרה שאם כך, אני מוכרחה לנצל את הכישורים הבלתי רגילים שיש לי.
אני מחבקת את הילדים האלה היום כמו בפעם האחרונה.
משונה המחשבה שאני לא הולכת לעבור איתם את כל התהליך כולו! איך ייתכן? איך יכול להיות שהייתי רק בורג קטן (ואני לא מדברת על משמעות), עבור ילדים שנדמה לי שיהיו שם תמיד? משחקים על המדרגות, או בורחים מהבית לבלוק אחר, או מטיילים עם העגלות והבובות ומספרים סיפורים בהתלהבות... כזאת, פשוטה, של ילדים.
אחותי הקטנה אמרה - "רואים שהיא אוהבת אותך מאוד".
וגם אני כמוהם. ואיך לא אהיה?
מציבה בחינות ומבחנים למי שאמורה לטפל בבריאות הנפשית, השנויה במחלוקת, שלי.
למה? כי אני לא סומכת עליה. ועכשיו? עכשיו אני כבר סומכת עליה? עכשיו אני כבר סומכת עליי.
ואני שמחה, ואני שלמה, ואני יפה, ואני נקייה.
ואני חושבת... איך גדלתי בשנה!
אהובה ומוערכת היא מי שהצליחה להביא אותי למקומות כאלה שכבר הספקתי לאבד כל אמון בעובדה שהם קיימים.
| |
קונטאקט.
געגועים. כפות רגליים, נוגעות - לא נוגעות. צעדים קטנים מרחפים.
כפות רגליים שטובעות. צוללות לתוך גוף זר, אחר.
קנאה מטורפת, רעבה, עייפה, רעה ומעייפת. קנאה ג'ינג'ית קטנה. גדולה. לא, קטנה.
זרימות של מים. נחל שותק. גלים לוחשים סודות כמוסים.
ילדה קטנה, אמא, שלווה. חיבוק אחרון מלפף רגליה הגבוהות.
דמעות של קיץ.
שיער מלוכלך, משתוללת בבוץ, קופצת, רוקדת, שרה בקול.
מים מנקים צער, מסירים איפור ודם.
דשא רטוב תחת האצבעות. שמים של קיץ בתוך חדר סגור.
ודמעות, דמעות של צער וכאב, גדילה אולי. אולי הפקר.
אני, זאת אני שצועקת, זו אני שבוכה ומייללת, זו אני שצריכה.
אנחות כאב או נחת. אנחות של קול הבוקע ממבוכה.
נצמדת לכפות הרגליים חזק. שומרת פן תברחנה. שומרת פן תאבדנה.
לא, זאת אנחת סיפוק. פיתולי הגוף מתמסרים בשתיקה לגוף הנוסף, הזר, המנוכר, המנומש הזה, הגבוה וארוך, שמים וארץ, חיוך מרוחק, הבטחה שותקת למשהו טוב. אמא.
גם אני רוצה.
זה התרגיל הכי קשה שהיה לנו עד היום.
עוד מנסה להתאושש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
