עבר כ"כ הרבה זמן.. ועברו עליי כ"כ הרבה דברים... אישפוזים.. ניסיונות אובדניים וכד'..
מאז שכתבתי בפעם האחרונה הייתי באשפוז יום חצי שנה על ההפרעת אכילה.. זה עבר לדאון והם הפסיקו לקחת את ההפרעת אכילה של ברצינות.. התחלתי לחתוך.. הם איימו עליי באשפוז מלא.. המשכתי לחתוך.. נכנסתי לאשפוז מלא.. באשפוז יום היה לי באמת טוב. הבנות שם היו מדהימות וגם המדריכים. עברתי לאשפוז מלא שהיה מתוכנן רק לשבועיים.. הוא נהפך ל4 חודשים.. באשפוז שם נהייתי יותר ויותר דכאונית.. אחרי חודשיים שם אחת מהבנות באשפוז חברה שלי.. התאבדה.. זה היה קשה.. בטיול אחד כשיצאנו מהמחלקה ניסיתי להתאבד.. המדריכה עצרה אותי.. הם העבירו אותי למחלקה אחרת.. מחלקה סגורה.. זה היה נורא.. התנאים שם היו פשוט נוראיים ולאף אחד לא היה אכפת... רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר.. התנהגתי טוב אחרי שבועיים נתנו לי לצאת לסופ"ש.. אחרי הסופ"ש לא הסכמתי לחזור.. נתנו לי להיות בבית ולהשתחרר..
אחרי שבוע בבית קפצתי מקומה חמישית.. גמרתי עם ריסוק בשני העקבים שבר בחוליות בצלעות ובעוד כל מני מקומות.. הייתי בבית חולים בטיפול נמרץ.. עברתי ניתוחים.. הייתי בכיסא גלגלים בגלל השבר ברגליים 3 חודשים.. השיקום היה איטי.. עכשיו אחרי שנתיים אני בסדר.. מבחינת הרגליים.. לפעמים קצת כואב בצלקות אבל בעיקרון בסדר.. חזרתי לבצפר השלמתי בגרויות.. עברתי בצפר הכרתי אנשים חדשים ביניהם שתי חברות נורא טובות שלי.. עדיין שנאה עצמית.. הפסקתי טיפול פסיכולוגי.. עדיין מחשבות על מוות אבל לא על התאבדות..
חוזר לי הקטע של האוכל.. יש לי רצון להתאשפז שוב.. מכ"כ הרבה סיבות..
מעניין אותי אם תרצו לשמוע בכלל את כל מה שעברתי?
תודה למי שקרא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
