אדם בתוך עצמו הוא גר

מכיוון שקיבלתי חינוך טוב בבית החלטתי לפתוח את הבלוג הזה במילים מנומסות,ומכיוון שאני ממש לא רוצה להתנהג בבלוג הזה כמו שאני מתנהגת בבית זה יהיה הפוסט הראשון והאחרון שיכתב במילים גבוהות כאלה..כי גבוהות ומנומסות ככל שיהיו-

אני בנאדם נמוך.

אז נכון,זה ישמע מוזר להתנצל על דברים שלא נאמרו עדיין, אבל אני לא מוכנה להיות מהבלוגרים שכל פעם שהם רוצים לכתוב משהו שבא מהלב או סתם מהראש הם מתנצלים שעתיים בפני המגיבים שלהם.

היי,אני הילה,עם כל הקדמות הנימוסים שלי שכחתי להציג את עצמי..

אני....אני...אני זה מה שקורה לי עכשיו...וגם בזה אני לא ממש בטוחה...כי קשה לי להבחין מה זה עכשיו ולגבש את עצמי עליו לפני שהוא הופך להיות עבר...

בעצם,כשחושבים על זה,"מי את?" זו שאלה קשה..לפחות בשבילי,אם תשאלו אותי "מי את ליד אחרים?" יהיה לי הרבה יותר קל לענות כי אני היא אני בזכות האחרים,עד כמה שזה נשמע נורא ונוגד את כל האמונות שלי...

אני אסביר את עצמי ואת עצמכם יותר טוב בצורה הזאת:

בואו נמציא מישהו,בואו נגיד גם שהוא בן 30 למרות שהוא לא ממש יודע את זה כי הוא גר בתוך קופסא לבנה ענקית וריקה,מעולם הוא לא ראה בן אדם או יצור חי ומעולם הוא גם לא ראה את עצמו במראה או במשהו כזה.

ואם פתאום מישהו ישלשל לתוך הקופסא שלו פתק קטן שיהיה כתוב בו "מי אתה?" מה לדעתכם הוא יענה?

זו שאלה טובה שאין לי ממש מענה עליה. שאלת "מי אני?".

אז במקום לצאת לאיזה אשרם בהודו לפגוש גורו זקן ומורעב ובמקום לטוס לתאילנד ולטפס הרים כדי לפגוש נזיר זקן ומורעב גם כן,החלטתי לפתוח בלוג...ולהתחיל את המסע שלי ממנו.

אז נכון,אני לא אפגוש בדרך פרות קדושות חוצות כביש או נופים מדהימים והמון עובדים זרים...

אבל הוא יהיה היומן מסע שלי,בעולם שלי,עם הנופים שלי והחוקים שלי