I cant do this anymore.
cant go with a fake smile on my face.
לא בטוחה מה קורה לי כרגע. רגע אחד אני המאושרת באדם, וכמה רגעים אחרי...Im falling apart.
אני יודעת שמעצבן שאני דוחפת משפטים באנגלית באמצע קטעים..אבל יש דברים שאני יכולה לכתוב רק באנגלית,כי ככה אני מרגישה אותם.
נמאס לי להיות אופטימית כי אני חייבת ,נמאס לי לא להיות מסוגלת להגיד לאנשים את מה שאני חושבת בפנים,
נמאס לי שחושבים שאני תמימה ולא מבינה כלום מהחיים שלי[ ההורים..] .
אני מבינה יותר מהרבה אנשים שאני מכירה.
אני יודעת עםמי יש לי עסק ולא יוצרת קשרים עם אנשים סתם.
אני עושה הכל בדרך שלי,עם האמונות שלי,
ולמה?כי ככה אני מרגישה.
זה מרגיש לי הכי נכון, ואני אלך בדרך הזאת לא חשוב מה תגידו.
כי אולי אני לא מעריכה את עצמי בשיט,
אבל אני מעריכה את הדרך שלי,
ולא,לא רק אתם יודעים ''מה טוב'' בשבילי.
כי עד עכשיו רק הרסתם.
Suicide.
Early Death.
Violence.
Sexual harassment.
אני לא אגיד לכם מה כל מילה מסמלת בשבילי...אני רק יכולה להגיד שהן היוו חלקים משמעותיים בחיים שלי.
..
תמונת מצב:

שרופה,עייפה, איכשהו עדיין מאושרת.
שחף.